ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים נסמכה פרשה זו לפרשת מגדף, לומר שחלול שבת בפרהסיא הוא כמו מגדף, שהוא מבזה ג"כ דבר ה', שהשבת ג"כ הוא דבור ה' שהוא זכור את יום השבת לקדשו. ויהיו בני ישראל במדבר, ודאי שבמדבר היו, אלא בגנותו של מקושש הכתוב מדבר, שהיה במדבר וכל ימי השבוע היה המן יורד וביום שבת לא היה יורד וביום ששי היה יורד לחם משנה, וראה מעלת השבת ועכ"ז חללו בדבר שאין בו צורך, יש מרבותינו אומרים תלש וי"א טלטל ד' אמות, אם כן זה ודאי עשה להכעיס, ואין לך ביזוי גדול מזה. ורבינו בחיי ז"ל כתב למה אמר ויהיו בני ישראל במדבר, לומר שהם גרמו שמפני חטאם חזרו לאחוריהם שאמר להם הקב"ה פנו וסעו לכם המדברה דרך ים סוף, ובהיותו שם בא לידי עבירה זו, שאילו היו נכנסים לארץ לא היה מקום לבא לידי כך:
קריאה במקור
שפתי כהן על התורה · במדבר · פרק 15 · פסוק 32
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וימצאו איש. בשדה שהיה מקושש עצים, שחשבו שמא אינו איש, שמי שראה כל כך נסים ונפלאות, ויציאת מצרים היא אות ומופת לחדוש העולם שנברא בששה ימים, וזה כפר בשש, זהו מקשש מק שש שהמיק השש, וכפר בהם, וכנגד זה תמצא שש פעמים אותו, ויקריבו אותו, המוצאים אותו, ויניחו אותו, רגום אותו ויוציאו אותו, וירגמו אותו, לזה תמהו שא"א שזה איש. וזהו שאמר עצים כי לשון מקושש הוא נופל על קש ותבן כמו לקושש קש לתבן, אלא הזכיר עצים לומר שקצץ בנטיעות שנאמר בהם ישבעו עצי ה'. ויקריבו אותו, לא אמר ויביאו אותו, שרצו לקרבו כשראוהו שהוא איש רשום, ושמא לזה לא נזכר שמו, ובפרט שהם גרמו לו שהתרו בו ועכ"ז לא חזר בו, אלא המוצאים אותו מקושש שעדיין הוא מקושש.. ורבינו בחיי ז"ל כתב וז"ל, ידוע כי העולם ששה קצוות, ונבראו בכח ה' הנעלם בששה חותמות, כל קצה וקצה בחותם אחד, כמ"ש בספר יצירה פנה למזרח וחותמו בידו, וכן לכל קצה וקצה, ונבראו בששה ימים. והנה השבת נקרא אות וזה המקושש כפר באותו אות ובחדוש העולם ועשה מקודש חול והשבת כשאר הששה, ועל כן נקרא מקושש כלומר יצא מקו שש, מהקו האמצעי של שש קצוות וכפר בשביעי שהוא שבת שהוא היכל הקדש והבן זה, ע"כ. א"כ מקושש עצים אינו כפשוטו, כי מאין באו עצים במדבר לא מקום זרע ולא אילנות ולא דשאים, אלא שכפר בעצי ה' שהן ששה אבני הבנין. עצים בגימ' ר"י, שאמר שיותר טוב לעמוד בעבודת מצרים שישבו שם ר"י שנה, משביתת שבת:
ובזוהר אמר רבי חייא כתיב וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת. מאן עצים הכא ומאן הוא דא אלא צלפחד, והוא דייק על אלין אילנין מנייהו רב על אוחרא ולא חשש ליקרא דמאריה ואחלף שבת בשבת, הה"ד כי בחטאו מת, בחטא ו' מת, ורזא דכולא ודאי מקושש עצים, ובגין כך הוה דיניה סתים ולא אתפרש דיניה כדינין אחרנין בגין דמלה דא בעי בחשאי וסתים ולא גליא, ועל דא לא אתמר באתגליא וקב"ה עביד יקר ליקריה, ע"כ:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Warsaw, 1883
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020133570205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: eff3a4f64c03482c98adbcc49e5a34035a449646c00367ab4fc78277bc622e19