שפתי כהן על התורה · שמות · פרק 33 · פסוק 1

וידבר ה' אל משה לך עלה. לפי שאמר לך רד עתה שהתפלל ושם נפשו עליהם אמר לך עלה, עלוי הוא לך:

אתה והעם. לא אמר אתה ועמך כמו שאמר לך רד כי שחת עמך, אלא אתה והעם כדי שיראו הנסים והנפלאות שאני עושה עם בני, אבל לא יראו את הארץ למה אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב ואמרתי לזרעך מי שהם מזרעו לא ערב רב, וכאן רמז לו למשה שהוא ג"כ לא יכנס באומרו לזרעך, כי היל"ל לזרעך אתננה ואמר לאמר לזרעך ולא לך, למה אמר לאמר אם יש שבועה איך אמר לאמר משמע אמירה לבד, אלא אמר אע"פ שאתה מזרעם כל עוד שתתקיים השבועה בזרעך בערכך היא אמירה, והיכן מצינו שנשבע, אלא הן הן שבועה. שכן מצינו במבול שאמר אשר נשבעתי מעבור מי נח ארז"ל היכן נשבע שאמר ולא יהיה עוד מבול ולא יהיה עוד המים למבול ומדלאו לאו שבועה הן הן שבועה, לאברהם נאמר וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת. עוד נאמר לו שא נא עיניך וראה צפונה ונגבה כי כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם, הרי ב"פ הן הן, פעם ג' נאמר לו ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר לזרעך נתתי, לא אמר אתן אלא נתתי כבר נתתי, בב"פ שאמרתי לזרעך אתן והן הן שבועה, לזה אמר נתתי כבר נתונה היא לזרעך, א"כ הרי שבועה לאברהם, ליצחק ג"כ נאמר לזרעך אתן את כל הארצות והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך, הרי אמר שבועה בפירוש, ליעקב כשיצא מבית אביו, נאמר לו הארץ אשר אתה שוכב עליה שקפל כל ארץ ישראל תחתיו ואמר לו לזרעך אתננה, ובבאו לפדן ארם נאמר לו זאת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אתן את הארץ, הרי ליעקב הן הן: