שפתי כהן על התורה · במדבר · פרק 26 · פסוק 52

וידבר ה' אל משה לאמר. לאמר ליהושע לאלה תחלק הארץ, כי משה לא חלק יהושע חלק, ואמר לרב תרבה. והוא לא רבה ולא מיעט, מכאן שתלמודו של אדם כמותו, כמו שארז"ל על פסוק כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון, והם לא השחיתו אחרי מותו שנאמר ויעבדו את ה' כל ימי יהושע, אלא מכאן שכל זמן שיהושע קיים כאילו משה קיים. לזה אמר לרב תרבה כאילו אתה המרבה. ואמר לאלה תחלק הארץ במספר שמות לרב וגו', ואח"כ אמר לשמות מטות אבותם ינחלו, קודם אמר לאלה, במספר שמותם של אלה, כיצד אומר אח"כ לשמות מטות אבותם, ועוד אחר שאמר אך בגורל, למה חזר ואמר על פי הגורל, ועוד קודם אמר לרב תרבה נחלתו, איך אח"כ אמר על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט, אלא עם מה שארז"ל בגמ' בפרק יש נוחלין אמרו שם משונה נחלה זו משאר נחלות ששאר נחלות החיים יורשים את המתים ונחלה זו המתים יורשים החיים, כיצד ב' אחים שהן מיוצאי מצרים לאחד ט' בנים ולאחד יש לו בן אחד ולפניהם בית חמשה כורים שהן עשרה לתכים, ט' נטלו תשעה לתכין לתך לתך לכל אחד, והאחד נטל לתך אחד, החזירום אצל אבותיהם, וחזרו האבות והורישום לבניהם, נמצא ט' נטלו מחצה היינו ה' לתכין והאחד נטל מחצה. לזה אמר לאלה תחלק הארץ במספר שמות, במספר שמותם של אלו, כמ"ש לאחד ט' בנים נטלו ט' חלקים ואחד חלק אחד, ואח"כ לשמות מטות אבותם ינחלו, ולזה אמר אך בגורל ואח"כ על פי הגורל, שהגורל הוא כמפורש שם בגמרא, אלעזר היה מלובש באורים ותומים ואומר ברוח הקדש אם שבט פלוני עולה בגורל תחום פלוני עולה עמו. ורש"י ז"ל כתב שהגורל עצמו היה צווח ואומר אני עליתי בגורלו של פלוני. זהו על פי הגורל על פיו ממש, אבל בגמרא לא אמרו כן אלא שאלעזר היה אומר ברוח הקדש אם שם פלוני עולה תחום פלוני עולה עמו, א"כ היו ב' גורלות, אחד שהיו נותנים להם במספר שמותם, ואחד כשהחזירום לאבותם וחוזרים וחולקים, לזה אך בגורל על פי הגורל. ואמר קודם אך לומר שט' היו נוטלים חלקים שוין, לא תאמר הואיל והן שוין שהיו נוטלים בלא גורל, לזה אמר אך בגורל, אבל אח"כ שהיה אחד נוטל מחצה וט' נטלו מחצה, שם אמר על פי הגורל שהיה צריך שיאמר אני עליתי בגורלו של פלוני, כדי שלא תהא מריבה ביניהם לומר כיצד אתה נוטל ממה שנטלתי, שנאמר מדנים ישבית הגורל. ולזה אמר לרב שיש לו ט' בנים תרבה נחלתו וגו', אבל אח"כ תחלק נחלתו, בין רב למעט תתחלק ביניהם בשוה, בין אלו שנטלו רב ובין זה האחד שנטל מעט כ"א יקח מחצה, ולזה אמר יתן נחלתו, יתן כתיב וקרי יותן, שהיו נותנים לו חלק ואח"כ הוא היה נותן מחלקו, לזה יותן יתן. וכל זה למה, לפי שהבטיחן הקב"ה במצרים שאמר ונתתי אותה לכם מורשה אני ה', לא אמר לכם ירושה אלא מורשה, שצפה הקב"ה שעתידין למות במדבר, לזה אמר מורשה, אע"פ שתמותו במדבר לא תחלק הארץ אלא על פיכם, כאילו היא שלכם ואתם מורישים אותה לבניכם, ובזה תתקיים ונתתי אותם לכם מורשה, שהיא שלכם ממש ולא של בניכם, במה ביהושע וכלב שהיו מיוצאי מצרים, א"כ לכם ממש מיעוט רבים שנים, לזה אמר ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן כי אמר ה' להם מות וגו' ולא נותר מהם איש כ"א כלב בן יפונה ויהושע בן נון, ואח"כ אמר אלה פקודי הלוי, אע"פ שאינם שוים במנין, שמנין בני ישראל הוא מבן עשרים שנה, ומנין הלוים הוא מבן חדש, עכ"ז למה הפסיק ביניהם בפרשת נחלות, יש לומר לפי שאין ללוים נחלה בארץ, לזה אמר לאלה תחלק הארץ ולא ללוים, ולזה אמר כי לא נתן להם נחלה, לזה לא נמנו במנין זה עם ישראל: