שפתי כהן על התורה · דברים · פרק 4 · פסוק 7

כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים. לפי שאמר ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, תינח בזמן גדולתם של ישראל, אבל בזמן דלותם ושפלותם היכן היא גדולתם, לזה אמר. כי מי גוי גדול, מה גם תבקשו גדולה יותר מזה, שאתם כשיש לכם. שום צרה שלא תבוא עליכם ואתם צועקים ומתפללין והוא עונה אתכם ומושיע אתכם מיד, ואם העולם הוצרך למטר מתפללין העכו"ם וצועקים ואין עונה אותם ואתם נענים מיד, וכשאתם נרדפים מהעכו"ם ואתם צועקים וחתם נענים יש לכם גדולה יותר מזו, שאתם קרובים להקב"ה ונקראים עם קרובו מה שאין כן לשום אומה עכו"ם, מנהג העולם כשיש עני והוא קרובו מתרחק ממנו ושונאהו שנאמר כל אחי רש שנאוהו, אבל הקב"ה אינו כן ישראל הם עניים והוא גאלם ומקרבם שנאמר ואל זה אביט אל עני ונכה רוח, ולא עוד אלא שהוא כביכול מתאוה לו שנאמר לו עמי שומע לי וגו':

ובמדרש כי מי גוי גדול וגו'. את מוצא ע"א קרובה ורחוקה עכו"ם עושה ע"א מעמיד אצלו והוא עומד ומתפלל לפניה ואינה עונה אותו שנאמר יצעק אליו ולא יענה הרי היא קרובה ורחוקה, והקב"ה רחוק וקרוב מכאן עד לרקיע מהלך ת"ק שנה, וכן בכל רקיע ורקיע הרי שהוא רחוק, אדם עומד ומתפלל ומהרהר בלבו הקב"ה שומע תפלתו, שנאמר שומע תפלה עדיך כל בשר יבאו. אשר לו אלהים קרובים אדם יש לו קרוב אם הוא עשיר מודה לו ואם הוא עני כופר בו, אבל הקב"ה ישראל נתונים במצרים ואומר בני בכורי ישראל, אדם יש לו קרוב אם הוא עני עושה עצמו ענן וערפל, חושך יסוד העפר, ענן יסוד המים, ערפל יסוד הרוח, ומרוב הזכות היה הקול נראה שנאמר ותמונה אינכם רואים זולתי קול, ונעשו כמלאכים שנאמר עליהם משרתיו אש לוהט, והרי מצינו בזמן התנאים כשהיו מכוונין עצמן היתה האש מלהטתן, כמו המעשה של המדרש קהלת אבויה אביו של אלישע היה מגדולי ירושלים וכשבא למול את בנו קרא לכל זקני ישראל ולרבי אליעזר ולר' יהושע עמהם כיון שאכלו ושתו שרו אלין אמרי אלפ"א ביתי"ן ואילין אמרי מזמורים א"ל ר"א לר"י הני עסקין בדידהו אנן נעסוק בדידן, מיד התחילו לחרוז מן התורה לנביאים מן הנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן בסיני והיתה האש מלהטת סביבותם, עלה אבויה אצלם אמר להם באתם לשרוף את הבית עלינו אמרו חס ושלום אלא שאנו עוסקין בתורה ולא בתחילה נתנה באש שנאמר וההר בוער באש ע"כ. הרי שהאש היתה מלהטתן ולא היו נשרפין מרוב זכות חומרם אדרבא היתה האש מגדלתן וגם משמחתן, וכן אמרו (חגיגה י"ד) פתח ר' אלעזר בן ערך במעשה מרכבה ודרש ירדה אש מן השמים וסבבה את כל האילנות שבשדה פתחו כל האילנות שבשדה ואמרו שירה ומה שירה אמר הללי את ה' מן הארץ ויש אומרים אז ירננו כל עצי היער, נענה מלאך מתוך האש הן הן מעשה מרכבה, ע"כ: