שפתי כהן על התורה · שמות · פרק 13 · פסוק 5

והיה כי יביאך ה' אלהיך אל ארץ הכנעני וגו', ולא הזכיר הפרזי והגרגשי שהם ז' עממים הכנעני החתי והאמורי והחוי והיבוסי והפרזי והגרגשי, הגרגשי לא נזכר לפי שברח מפניהם, ובמראה הסנה אמר למשה לך ואספת וגו' ואומר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי והאמורי והפרזי והחוי והיבוסי, ובכאן לא נזכרו כלם, א"ל משה לא יעלה בדעתכם שאתם באים לארץ בכשרון מעשיכם אין אתם ראויים לזה, כמ"ש להם בשנת מ' אל תאמר בלבבך לאמר בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ וגו' לא בצדקתך וגו' ולמען הקים את הדבר אשר נשבע לאבותיך לתת לך, כן אמר כאן אשר נשבע לאבותיך לתת לך, שאלולא שבועת האבות לא הייתם ראויים לצאת כמ"ש חדש האביב חודש שבו נולדו האבות, ולזה לא נזכר הפרזי כדי שלא תאמרו שבכשרון מעשיכם נתנה לכם, ולזה הניח הפרזי כדי לאיים ולגזם אתכם בו, לזה סמך ואמר שבעת ימים תאכל מצות, רמז על ימי האדם שהם שבעים שנה שיאכל מצות שיבריחו מהם רוחות הטומאה ולא ידבקו בהם, כי כן עושים החרשין כשרוצין להבריח רוחות רעות מאכילים לאותו האיש לחם מצה, כי החמץ הוא שא"ר שבעס"ה גימ' קד"ם בקרבי"ם מ"ת, כלומר קודם שיתקרב אליו הוא מת שנדבק בצד המיתה, אבל כשאוכל מצות שהם המצות שעושה אדם הוא נעשה גוף שכלי גוף רוחני, מרמ"ח מצות נעשה רמ"ח איברים שכליים שהם חיים לעולם, ועל זה נאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום, שבעשיית המצות יש לו הדבקות בחיים ואכל וחי לעולם. וביום השביעי שהם עשר שנים אחרונות כשיבאו יהיו שביעים במצות ויהיו בשמחה ויאמרו אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנתנו, זהו חג לה' שיהיה שמח: