שפתי כהן על התורה · דברים · פרק 15 · פסוק 1

מקץ שבע שנים תעשה שמטה, הלא נשנית בתורת כהנים, אלא כך אמר משה לישראל אע"פ שאתם חייבים לו חובות הרבה ממה שהכעסתם אותו במדבר ונסיתם אותו עשר פעמים אפילו הכי אינו נוגש אתכם, כי אתם קרוים רעים ואחים שנאמר למען אחי ורעי זהו את רעהו ואת אחיו, אבל לנכרי תגוש כי ב"נ שגנב חייב מיתה וישראל אינו חייב אלא תשלומין, שור של ישראל שנגח שור של כותי פטור ושל כותי שנגח שור ישראל חייב. שמטה, בגימ' דן ברחמים, אע"פ שמאריך אפיה וגבי דיליה הכל ברחמים, ויש אם למקרא שבמקרא אנו קורין שמיטה, א"כ היינו דין ברחמים, כי השמטה היא רמוזה בכ"י שהוא דין, ואמר קרא שמיטה לה' הרי דין ברחמים, א"כ אתה ג"כ אשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך, אם תאמר יש לי חובות הרבה ואני עשיתי מצוה שהלויתי כספו ועתה אשמיט אותו א"כ אפס כסף, אפס כי אותיות אי כסף, שאפס ואבד הכל בשביל שעשיתי מצוה, והכתוב אומר שומר מצוה לא ידע דבר רע, לזה הבטיחו הקב"ה ואמר לו לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך, יכפול לך כספך כפול ומכופל, כיצד בארץ אשר נתן לך ה' שימציא לך מטמון בארץ ממה שטמנו האמוריים יתננו לך נחלה לרשתה, שזה אינו על ידי נס שזה הוא דבר שמצוי בכל עת שמוצאים מציאות. ואם לא בא לידך ע"י מציאה ולא ע"י דבר אחר צריך שתדע כי לא היה לבבך שלם בזאת המצוה של שמיטה ואולי גמרת בלבך שלא ללוות עוד, לזה אמר רק אם שמע תשמע בקול ה' אלהיך לשמור, שתמתין לעשות כל המצוה הזאת, שתאמר בעז"ה אחזור ואלוה וכשתבא שנת השמטה הבאה בעז"ה אחזור ואשמיט, על תנאי זה הבטחתיך, זהו אומרו כי ברך יברכך ה' בארץ שיתן לך מטמון כמו שאמרנו בארץ, רק אם תשמע על תנאי זה היתה ההבטחה כי אתה כשהלוית כספך מאין בא לך להלוות ולא ללוות היה לך להעלות על לבך שלי הכסף ולי הזהב ואני הפקדתיו בידך כדי שתלווהו, זהו כי ה' אלהיך ברכך כאשר דבר לך שעשית שום מצוה ונתן לך שכרך זה העושר, זהו כאשר דבר לך כדי שתלווהו, זהו והעבטת גוים רבים: