כי תכלה לעשר וגו', הבכורים היו בכל שנה חוץ משנת השמיטה שאינו יכול לומר ראשית פרי האדמה אשר נתת לי שאינה שלו אותה שנה שהיא של הפקר לכל כדי שיכיר וידע כי לה' הארץ ומלואה כמ"ש. והצריכו גם כן לתת תרומה לכהן העומד לשרת שם, כדי שיכיר מעלתו, וממעלת העבד מעלת האדון נודעת, וכן לתת המעשר ללוי לדעת מעלת הנלוה אל ה', מעשר שני היה מעלהו או הוא או שלוחו לירושלים כדי לעטר ירושלים בפירות, וזה היה שנה ראשונה ושנייה ורביעית וחמישית, ושנה שלישית וששית היה בה מעשר עני שנאמר כי תכלה ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה וגו', כשיש שנוי משנה לשנה אז יוכר מצות השי"ת, כי כשיהיה בהרגל אפילו שתהיה מצוה בהרגל תהיה מצות אנשים מלומדה, אבל כשמשתנה הענין אז יש בדבר יותר היכר ופנייה לשם ית', לזה צוה הקב"ה ששתי שנים מעשר שני ושנה מעשר עני, שאם כל שנה יעלה לירושלים ויאכל וישתה כמו שנאמר ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר, כשיורגל כך שנה אחר שנה יהיה מגמתו הנאת הגוף ויעשה המצוה שלא לשמה, אמנם כשמשתנה שנה השלישית, שנה רביעית תראה כאלו היא חדשה ויעשנה לשמה אע"פ שהיא הנאת הגוף. ורצה הקב"ה שיהיה השנוי במעשר שני שהיה נאכל לבעלים, ולא בתרומה שכבר זכה בה הכהן, ולא במעשר שנתן ללוי. ואמרת לפני ה', זה קראוהו רז"ל ודוי מעשר, לפי שאיחר מעשרותיו שהיה מן הראוי שמיד שנדר יתן שנאמר מוצא שפתיך תשמור ועשית, ואמר בערתי הקודש מן הבית, כי אין לקודש להיותו בחול, לזה היה מתודה שלא עשה כהוגן. ואז"ל בערתי הקודש מן הבית זה מעשר שני וגם נתתיו ללוי זה מעשר ראשון, לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני, ככל מצותך אשר צויתני, נתתים כסדר שלא הקדמתי תרומה לבכורים ולא מעשר לתרומה ולא שני לראשון, שהתרומה נקראת ראשית לומר שהיא ראשית כל המעשרות, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ששי מהלכות מתנות עניים:
קריאה במקור
שפתי כהן על התורה · דברים · פרק 26 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וכתב רבינו בחיי ז"ל, אם תסתכל בסדר המעשרות תמצא כי התרומה נקראת ראשית, תרמוז לחכמה הכוללת הבינה בחמשים שערים, ועל כן התרומה היא אחד מחמשים, ומעשר ראשון שהיה נותן ללוי שהוא עשירי בבנים תרמוז לעשירית ונקרא מעשר ראשון. השקיפה מה שהזכיר לשון השקיפה ואינו נזכר בשום מקום אלא לפורענות, להורות כמה גדול שכר המצוה כשהיא בשמחה שהיא מהפכת מדת הדין למדת רחמים, וכן דרשו ז"ל א"ר חנינא בר פפא בא וראה כמה גדול כחן של מתנות עניים שכל השקיפה שבתורה לרעה וכאן לטובה ע"כ. ולזה אמר ממעון ששם היא השמחה, ולזה אומר בבית החתן ברוך שהשמחה במעונו, לומר שעשה המצוה בשמחה עד שעלתה שמחתו למעון קדשו. ממעון קדשך, ר"ת וס"ת מקנך, שהוא היסוד שנקרא יוסף בגימ' קנו, מן השמים, תשפיע להם שפע וברכה, למה שעמך שהוא ישראל סבא, ולאדמה תשפיע לה מרחמים ודין, וזהו חלב ודבש:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Warsaw, 1883
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020133570205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: eff3a4f64c03482c98adbcc49e5a34035a449646c00367ab4fc78277bc622e19