דבר אל בני ישראל איש כי יפליא. אמר איש ולא אמר אדם, לומר שמראה גבורות, לז"א יפליא שעושה דבר פלא שלא נדר מעות אלא נפשות, לזה בערכך נפשות, זהו איש לפי שהראה גבורה, ונאמר איש גבור חיל, ואמר בערכך לומר שהנפשות הם אצולות מתחת כסא הכבוד ואין להם ערך, אם יש להם ערך היא לפי דעתך שנדרת ואמרת ערך פלוני עלי, לז"א ואם מך הוא מערכך, מערכך הוא מך אבל מערך הקב"ה אינו מך, ולזה נסמכה פרשת ערכין לתוכחה, לומר שכל אחד ואחד מישראל הוא חביב על הקב"ה, כמ"ש ונפל ממנו רב, מי שיפול מהם אפי' הוא יחידי חשוב בעיני כרב, ואין התוכחות אלא ללבנן ולקיימן ולהיותם עומדים לפניו כל הימים, לזה אין שום ערך אפילו לבן חדש, לזה אמר ואם מבן חדש והיה ערכך, אם יש ערך הוא לפי ערכך, לפי דעתך שאמרת ערך פלוני עלי. ומה שהתחיל מבן עשרים ואח"כ מבן חמש ואח"כ מבן חודש, כי היה לו להתחיל כסדר ההולדה מבן חודש קודם ואח"כ בן חמש ואח"כ בן עשרים, אלא כמ"ש שזה הפליא לנדור, ומאחר שהפליא נדר, היותר גדול שבכולם שהוא בן עשרים, וגם התחיל מבן עשרים שמשם ואילך העילוי והגבורה, שהוא יוצא לצבא להלחם עם היצר, ולזה אין לו ערך, ואם יש לו ערך הוא כפי דעתך, כמו שארז"ל שהוא אחד מד' דברים שהקב"ה מכריז עליהם הוא בעצמו, על רווק הדר בכרך ואינו חוטא, זה אין לו ערך, ומכאן תדע הואיל והקב"ה מכריז עליו הוא בעצמו, לזה היה הערך חמשים, לומר שעולה מדרגה אחר מדרגה עד שעולה עד שער החמשים, כמו שארז"ל בן עשרים לרדוף בן שלשים לכח בן ארבעים לבינה בן חמשים לעצה, כשהגיע לבן ששים אמר בן ששים שכבר תשש כחו, ולזה נאמר ג"כ בו חמשים שקל מה שלא נאמר כן בשאר, שאמר ואם מבן חמש שנים וגו' אמר עשרים שקלים, מבן חדש ה' שקלים, לומר שצריך לשקול בכל עת משנת עשרים ועד שנת ששים שנה וללכת במאזני הצדק, ולזה נאמר בו ג"כ כסף שצריך לכסוף עצמו ולהשתוקק ולעלות לעלוי, ולזה נאמר ג"כ בשקל הקדש מה שלא נאמר בשאר שלא הזכיר בהם קדש, כי אומרו כאן בשקל הקדש הוא מיותר לפי שאחר כל השקלים אמר וכל ערכך יהיה בשקל הקדש ולמה נאמר כאן בשקל הקודש לרמוז למ"ש שסוד החמשים הוא קודש, ושקל בא"ת ב"ש כ"ו וכסף בא"ת ב"ש ע"ה מ"ה, לז"א בשקל הקודש. ואם נקבה היא והיה ערכך וגו', מבן חמש ועד בן עשרים אמר ולזכר עשרים שקלים ולנקבה עשרה, וכן מבן חדש ועד בן חמש שנים אמר והיה ערכך הזכר ה' שקלים ולנקבה ג' שקלים, וכן מבן ששים שנה לזכר ס"ו ולנקבה עשרה שקלים, לא נאמר בכולן ואם נקבה, למה בבן עשרים אמר ואם נקבה היא, אלא כמו שאמרנו שזה בן עשרים הוא ששוקל עצמו וכובש יצרו והקב"ה מכריז עליו. בעצמו, אבל בנקבה כתיב ואשה בכל אלה (קהלת ז'):
קריאה במקור
שפתי כהן על התורה · ויקרא · פרק 27 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Warsaw, 1883
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020133570205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: eff3a4f64c03482c98adbcc49e5a34035a449646c00367ab4fc78277bc622e19