שפתי כהן על התורה · במדבר · פרק 32 · פסוק 16

ויגשו אליו ויאמרו גדרות צאן נבנה למקננו פה. אתה אמרת ואתם תשבו, שאין בידינו זכות, אנו נניח צאננו וטפנו ישבו פה, ובזכות שאנחנו נלחמים על אחינו נצליח. א"ל משה אם תעשו את הדבר הזה, אם תחלצו לפני ה' למלחמה, לא כמו שאמרתם נחלץ חושים לפני בני ישראל אלא לפני ה', להלחם מלחמת ה' בז' עממין, ודאי בזכות זה ואחר תשובו, שתשובו בשלום. ולבני גד אמר ועבר לכם כל חלוץ, שהם היו בטוחים בברכת אביהם, לזה אמר לא תהיו בטוחים בברכת אביכם, אלא תהיו בטוחים שאתם הולכים לפני ה', ולה' המלחמה, ולזה אין צורך בכם, כי אפילו אחד שיעבור יש כח ויכולת בידו ית' להושיע ולכבוש הארץ, לזה אמר כל חלוץ ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשבו כתיב, לומר שאע"פ שאני אומר לכם שתעברו חלוצים לא שיש בכם צורך, כי הצורך הוא כדי שתהיו נקיים מה' ומישראל, שלא יאמרו מאסתם בארץ חמדה. ואמר מה' רמז להם שיגלו בראש גולים, שגלו מ' שנה קודם ישראל, זהו שאמר להם ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם, כלומר כשימצא לכם איזו פורענות לא תאמרו מקרה ועל דרך מקרה בא, לא בא אלא על דרך חטא, ומעתה יהיה חטא זה על לוח לבכם, כדי שכשיבא הפורענות תדעו מאיזו עון בא, זהו נקיים מה' ומישראל, כדי שלא תדברו סרה נגד המקום ב"ה. עוד אמר ונכבשה הארץ לפני ה', אני אומר לכם ועבר לכם כל חלוץ, לומר שאפילו אחד ינצח המלחמה, כי ה' הוא הנלחם לכם, לזה ונכבשה הארץ ששרה של ארץ כבר הוא כבוש לפני ה', על דרך סוס ורוכבו רמה בים, א"כ אחד יוכל להם, א"כ אפילו שתעברו בראש כולם אל תפחדו כי עמא קטילא תקטלון. לזה אמר כאן ונכבשה הארץ לפני ה', לתת להם אבירות לב. אבל אח"כ אמר ויצו להם משה את אלעזר הכהן ואת יהושע בן נון ואת ראשי האבות וגו', ואמר להם אם יעברו בני גד ובני ראובן למלחמה לפני ה' ונכבשה הארץ לפניכם. ואמר לפני ה' כדי שילכו במורא ויזעקו אל ה' ויהיו עיניהם תלויות בהשם ית'. ואמר אם יעברו בני גד ובני ראובן אתכם, אפילו שלא יהיה כמו שאמר לפני ה' שיעברו בראש אלא בתוככם, ונתתם להם, ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם, לא תתנו להם נחלה במקום אחד אלא יהיו מפוזרים ומפורדים ביניכם: