שפתי כהן על התורה · בראשית · פרק 29 · פסוק 2

וירא במראה הנבואה, והנה באר זו לאה, בשדה שהיא בחלקו של עשו שהוא איש שדה. והנה שם שלשה עדרי צאן, זו רחל בלהה וזלפה. כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, שכל, השבטים עתידין לצאת מלאה. והאבן גדולה, זה עשו. ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה, הבנים של לאה לא בא עתם. השקו הצאן שהם הבנים שלכם. ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים שהרוב הם מלאה וכולם בסיבתם הם באים וגללו את האבן עד שידחו את עשו, כשראה כך ויגש יעקב ויגל את האבן, דחה עשו וכו'. ויאמר הידעתם את לבן בן נחור, אמר להם אין מן התימה שאני שואל לכם כי הרועה אינו מכיר שום אדם כי הוא יוצא בבקר ונכנס בערב אבל אל תתמהו עלי, ולזה אמר הידעתם בה"א הידיעה כי זה האיש אשר אני שואל עליו הוא ידוע מצד אביו שהוא בן נחור גדול המשפחה ואולי יש לו צאן ואתם רועים אותם ולזה אני שואל לכם. ויאמרו ידענו, אתה אומר שהוא ידוע מצד אביו ידוע הוא מצד עצמו ורשעתו שלא הניח שום אדם שלא רימהו, וראיה לזה והנה רחל בתו באה עם הצאן שלא מצא שום אדם לרעות צאנו עד שהוצרך לבתו שתרעה צאנו וזה מכמה ימים שהרי כלם יודעים שמה רחל. ויאמר השלום לו, איש כזה שאתם אומרים שהוא רמאי אפשר שיש לו שלום, ויאמרו שלום אבל לא לו, כי הוא ארור, בתו בגימט' ארור ע"ה, כי אין לו ברכה, זכר בגימ' ברכה, וזה אין לו אלא קללה ועברה, כמו שאז"ל כל מי שאינו מניח בן זכר הקב"ה מתמלא עליו עברה שנאמר והעברתם את נחלתו לבתו, וכן אמר לו נחשתי ויברכני ה', בבנים. ואמר כי רועה היא, רעה כתיב שרעה גדולה היא שהבת תרעה צאן, או נאמר רעה היא כמו שאמר במדרש ר"א א"ר הונא הכל צפוי לפני הקב"ה קודם שבא יעקב לחרן מה עשה הקב"ה שלח מגפה בצאנו של לבן ונשתיירו מעט מהרבה מה שהיתה רועה רחל, א"כ לזה אמר כי רעה היא שבא מגפה על צאנו ונשארו מעט מהרבה, ועם זה יובן אשר לאביה היל"ל צאן אביה ואמר אשר לרמוז למה שאמרנו: