שפתי כהן על התורה · שמות · פרק 12 · פסוק 22

ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. לפי דאילנא דמותא אית ליה שולטנותא בליליא ויערער עליכם לפי שהיו עובדי ע"ז, ולזה אמר ואתם, אבל שבט לוי שלא עבדו ע"ז אינם צריכים לזה, לזה צריך שה' ולא מלאך כדי שלא יתן המשחית לבא אל בתיכם ויאמר לו כבר הן נגופים והנה הדם מגפתן, זהו ולא יתן המשחית שלא יתן לו פתחון פה עליכם. ואפשר עוד לפי שהשטן מקטרג בשעת הסכנה שהם מוכים מחמת המילה. עד בקר, עד שתחיה המכה. בק"ר, נוטרי' ב"א ק"ץ רפוא"ה, כמו שאז"ל אין מבקרין את החולה בג' שעות ראשונות לפי שאז הוא קל מחליו ולא יבקש עליו רחמים, ומה שדרשו רז"ל ואתם לא תצאו לפי שכיון שנתן רשות למחבל אינו מבחין בין רשע לצדיק, אינו שייך לכאן, שכאן המכה היא הקב"ה כמו שאמר והכיתי אני ולא מלאך. עד הבקר, עד בקרו של אברהם שנאמר וישכם אברהם בבקר, לא נשאר לו עליכם קטרוג. שאין יכול לומר מה נשתנו אלו מאלו. אלו מולים ואלו ערלים, לזה אמר משכו ידיכם, ואז"ל משכו ידיכם מע"א, וא"ת אם הם היו עובדי ע"ז איך גאלם, לפי שאותה ע"ז שהיו עובדים היה מזל טלה והקב"ה הביאם שם כדי לקיים גזרת כי גר יהיה זרעך, א"כ כביכול שהוא סבה לפי שערבם בהם ולמדו ממעשיהם, לזה אמר להם משה משכו ידיכם מע"ז זו וקחו לכם כלומר קנו עצמיכם והביטו למשפחותיהם שהם היו שולטים על מזל טלה והיו רועים אותו, לזה ושחטו כדי שיבטלוהו מלעובדו, הפס"ח שהפה של המקטרג סח עליכם ואומר מה נשתנו אלו מאלו, לזה שחטוהו כדי שידע שבטלתם אותו ויסתם פיו, ושחטוהו יום י"ד לפי שליל ט"ו היו נמולים וע"ז של ישראל אין לה ביטול: