שפתי כהן על התורה · שמות · פרק 4 · פסוק 10

ויאמר משה אל ה' בי אדני לא איש דברים אנכי. אמר משה נתאמת לי שאין בי כח הדבור מאחר ששבעה ימים אתה מדבר עמי, שכן אמרו במדרש ז' ימים היה מפתה הקב"ה למשה שילך בשליחותו תמול שלשום הרי ג' ושלשה גמים הרי ו' והיה עומד ביום השביעי, א"כ אמר משה מאחר שז' ימים אתה מדבר עמי ולא נתרפאתי שאין ראוי לך לדבר עה בעל מום, מכאן ידעתי שהדבר אינו תלוי אלא בי שאיני ראוי לדבור, וכן הוא כי מן המים משיתיהו והמים יש להם קול בלא דבור שנאמר מקולות מים רבים, ולזה אמר בי שאין הדבר תלוי אלא בי שאיני ראוי כי אם הייתי ראוי הרי ז' ימים שאתה מדבר עמי ואין מן הראוי לך לדבר עם בעל מום, וזהו גם מאז דברך אל עבדך, יש מלך שיש לו עבד בעל מום, אלא ודאי שאיני ראוי שאם הייתי ראוי הייתי מתרפא. כי כבד פה וכבד לשון, כבדות הפה בא לו, כמ"ש המדרש שלקח משה כתרו של פרעה כשהיה קטן והשליכו לארץ ורצה פרעה, להרגו עד שאמר לו כי בלא דעת עשה, אמר היאך נדע, אמרו יביאו קערה שיש בה זהב וגחלת אם יטול הזהב דעת יש בו ויהרג ואם יטול הגחלת אין בו דעת והוא פטור מהריגה, בא ליטול הזהב בא המלאך והטה ידו ונטל הגחלת והכניסה לתוך פיו, ומה שנכוה פיו ולא נכוית ידו כשנטל הגחלת, שמעתי לפי שכשראתה אותו בת פרעה והביאה מינקת מן המצריות והיו משימין הדד בפיו והיה שומט הדד והיו חולבין לתוך פיו לזה באה הגחלת לטהר אותו החלב טמא שנפל לתוך פיו, ואולי שנכוה פיו ולשונו ולזה אמר כבד פה וכבד לשון. ורבינו חננאל ז"ל כתב כי משה לא היה צח הדבור באותיות השפתים שהם בומ"ף ולא באותיות הלשון שהם דטלנ"ת, ולזה אמר כבד פה וכבד לשון ע"כ. ואמר בי אדנ"י, שאמר על ד"ה שהדבור הוא באדנות והוא רמוז בת"ת שהוא קול, ולזה אמר לא איש דברים אנכי: