שפתי כהן על התורה · דברים · פרק 1 · פסוק 41

ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה' אנחנו נעלה, כמו שאמר פרשת שלח לך הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו, כי זה הוא כמו רפאה נפשי כי חטאתי לך, כן אמרו כאן ועלינו אל המקום אשר אמר ה' אע"פ שחטאנו, כן אמר גם כן כאן ותענו ותאמרו אלי חטאנו לה' אנחנו נעלה, ודוי זה הוא כמו טובל ושרץ בידו אומרים חטאנו ונעלה אחר שקצף ונשבע אם יראה איש אתם אומרים אנחנו נעלה, ולא די בדבור אלא במעשה ותחגרו איש את כלי מלחמתו ותהינו וגו', ולא די כל זה אלא שמתוך דבריכם נראה שאתם מקטני אמנה כמ"ש להם ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' שראיתם כמה מלחמות שנעשו לפניכם מלחמת פרעה ועמלק וסיחון ועוג כולם בלא כלי מלחמה, ועתה אתם חוגרים כלי מלחמה בחשבכם שבכחכם ובכלי מלחמותיכם יועיל לכם ואין אתם יודעים כי לא בחיל ולא בכח כי אם ברצון הבורא ית' וית', ועם כל זה מרוב אהבתו ויאמר ה' אלי אמור להם לא תעלו ולא תלחמו ולא תנגפו לפני אויביכם ולא שמעתם ותמרו ותזידו ותעלו ויצא האמורי, שלא הועיל כחכם ולא כלי מלחמותיכם וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים ויכתו אתכם כמו שמפריחים הדבורים, כי היה מן הראוי מאחר שהתרה בכם ואמר לא תעלו והמריתם פיו ועשיתם במזיד, שנאמר ותזידו ותעלו, היה ראוי שיכו אתכם לגמרי, אלא מכאן תראו שאין הקב"ה בא עמכם בטרוניא, לא כמו שאמרתם לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו, הנה שבא האמורי עליכם ולא השמיד אתכם אלא מתו מהם, זהו אשר תעשינה הדבורים, שדרכה אחר שעוקצת היא מתה, ולא עשו בכם אלא עקיצה לבד ואפילו זה לא היה אלא לפי שהמריתם פיו ומן הראוי היה להחרימכם, זהו עד חרמה: