שפתי כהן על התורה · שמות · פרק 9 · פסוק 14

כי בפעם הזאת הנני שולח את כל מגפותי אל לבך. פירש"י ז"ל למדנו מכאן שמכת הבצורת היא כנגד כל המכות. ותימא שמגפתי כתיב כמ"ש את כל מגפתי, והיא אחת ואמר כל, לפי שיש בה אש מתלקחת בתוך הברד, וכלי זעמו של הקב"ה הם אש ומים, הרי דור המבול היו מים צוננין ורותחים, וכן בסדום אמר וה' המטיר על סדום גפרית ואש וגו', וכן במצרים נאמר תשלח רוחך יאכלמו כקש, ואמר צללו כעופרת במים אדירים, וכן גיהנם אש וגיהנם שלג, כאמרם ז"ל יושבין ששה חדשים בגיהנם של אש וששה חדשים בשלג, א"כ לזה אמר כל מגפותי שהם האש והמים. או נאמר כל מגפותי הוא כמו שאמר הזוהר ז"ל דב"ר אהדר בר"ד מאי בין האי להאי, אלא דא בניחותא ודא בתקיפו דרוגזא ותרין אלין הוו באתר חד בה' אצבעין. ת"ח דכד אתון דהוו בניחותא מותנא בנייתא דהוו מייתין מגרמיהו, ברד דאתהדרו אתוון בתקוף רוגזא וקטל כולא ע"כ. ומה שאמר דא בניחותא ודא בתקיפו, פירוש אותיות דבר הם כסדר אע"פ שהדל"ת קדמה לבי"ת הם קרובות אבל בר"ד הם מהופכות, וכל הפוך מורה דין, לזה דבר דהוא בנייחא מיתו מגרמיהו וכו' שולח כל מגפותי אחת היא ומתהפכת לכמה מגפות, היתה דבר והכתה בסוסים בחמורים בגמלים בבקר ובצאן, ועתה תחזור היא עצמה להיות ברד, וכמו שבדבר הוכו ה' מינים שהם סוסים וכו' כן בברד ה' מינים שנאמר ויך הברד את כל אשר בשדה לרבות חיות שהם מצויים שם תמיד, ולזה הקדימם, והיו צדים מהם הוכו ומתו הרי א', מאדם, ועד בהמה, ואת כל עשב השדה, ואת כל עץ השדה שבר, הרי ה', א"כ מגפתי אחת היא והיא מתהפכת פעם בנייחא פעם בתקיפו דרוגזא. בעבור תדע כי אין כמני כתיב, שאני כומן ואורב לאדם בכל מקום, תרגום וארב וכמן: