שפתי כהן על התורה · שמות · פרק 21 · פסוק 4

אם אדוניו יתן לו אשה, שלא קנה התורה בטורח אלא באה לו במתנה בזכות אבותיו שהיה אוהב בעלי תורה כדאמרינן מאן דרחים רבנן הווין ליה בנין ת"ח, או ג"כ כמו מעשה דר זירא דיתיב מ' יומין בתעניתא אקריוה לא ימושו מפיך יתיב מ' אחרנין אקריוה ומפי זרעך וגו', ומצד זה באה לו התורה בלא טורח, וילדה לו בנים שהיו מביאים לו תלמידים והוא מלמדם בשכר, לא לאהבת התורה אלא לאהבת גופו לקחת מהם שכר הרבה לענג גופו, האשה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו שאין לו שכר בעמלו, זהו יצא בגפו. ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני שחזר בו ואמר אהבתי את אדוני, שלא אעשה מחמת חמדת ממון אלא לאהבת אדון הכל, ואעשה עבודתי לשמה לשם ה' שהוא אדוני את אשתי שאטרח בה שתהיה קרויה על שמי, כמו שאמרו ז"ל קודם שיעסוק אדם בתורה נקראת תורת ה שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו, אחר שעסק בה נקראת תורתו שנאמר ובתורתו יהגה. ואת בני, הם התלמידים שהם בנים לעוה"ב ללמדם לשמם כדי שיקראו על שמי. לא אצא חפשי מן התורה ומן התלמידים אלא כמו שצוו אנשי כנסת הגדולה שאמר והעמידו תלמידים הרבה וכו', והגישו אדוניו אל האלהים, לב"ד הגדול, וכן אדוניו גימ' ע"א היא סנהדרי גדולה שלו, והגישו אל הדלת, זו סנהדרי קטנה שהיתה על שערי ירושלים, או אל המזוזה, היא מדת הדין הרפה, שיסכימו כולם שלא ימות מיתת הנשמה, ורצע אדוניו את אזנו, שיהיה נכר לבעלי הדין שלא יתגרו עמו ולא יקטרגו עליו. מרצע, במ"ק כ"ב, כ"ב אותיות התורה הם נרצעים בו ומצילין נשמתו. מרצע גימ' הנשמה, וזהו אל המזוזה זו מות, ומאין בא לו כל זה מאחר ששמע וחזר בו, והשמיעה היא באוזן, ומשם בא לו החיים שנאמר שמעו ותחי נפשכם, לזה באזנו. ועבדו לעולם, שאין מלאך המות ולא דומה שרו של גיהנם שולט בו, כמו שאמר בזוהר על בלעדי רק אשר אכלו הנערים, שאמר אברהם למלך סדום שהוא דומה, כשאמר לו תן לי הנפש נפש החוטאת היא תמות, אמר לו אברהם אם אקח מכל אשר לך, כל מי שיחטא הוא לך, מלבד מלמדי תינוקות ומזכים הרבים אע"פ שחוטאים אין לדומה חלק בהם, כדי שלא יהיו התלמידים בג"ע והרב שזיכה אותם בגיהנם, וכן ועבדו לעולם, גימ' חרון, שסילק מעליו חרון אפו: