שפתי כהן על התורה · במדבר · פרק 22 · פסוק 24

ויעמוד מלאך ה' במשעול הכרמים וגו', קודם אמר ויתיצב מלאך ה', וכאן אמר ויעמוד. אמר במדרש וז"ל, וכי לא היה יכול לילך אחריו לשדה, אלא שאין מדתו של הקב"ה כמדת בשר ודם, ב"ו משלח ספקלטור להרוג את אדם, רודף אחריו ימים רבים, וזה שנתחייב מיתה אוכל ושותה והספקלטור הולך אחריו ממקום למקום, ולפני הקב"ה אינו כן אלא הספקלטור יושב במקומו ומי שנתחייב מיתה בא אליו ברגליו, כדי שלא יהא המלאך מצטער לילך אחריו, ע"כ. ואמר במשעול הכרמים, אמר במדרש, הכרמים הם נמכרים בשועלים, כלומר ישראל שהם כרם ה' נמכרים בשביל בלק ובשביל מדין. עוד במשעול הכרמים, משעול, רמז לו, מש עול של מצרים מעליהם, וקבלו עליהם עולו של הקב"ה. הכרמים, הכר מים, הכר שקבלו התורה שנמשלה למים, שיש בה גדר מזה מצות עשה, וגדר מזה מצות לא תעשה, ונאמר בה מזה ומזה הם כתובים, ועוד הכר מים, רמז לו שיראה חבתם של ישראל עם הקב"ה מהמים, כי הרעבון יכול אדם לסבלו יום או יומים. מה שאין כן בצמא, ובפרט הטף, והקב"ה הוציא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים, כמה מים מספיק לקהל גדול כישראל, להם ולטפם ולבעירם, ותראה שהם הולכים והבאר הולכת עמהם ונכנס לכל אהל ואהל של כל אחד ואחד, ואינה הולכת חוץ ממחניהם אלא היא גדורה ועומדת, מכאן תראה חיבתם. ולמה לא הביא לו ראיה מהמן, לפי שמכל שכן הוא, ולפי שהיה נלקט בבקר בבקר ואולי לא ראה אותו בלקיטתו, ועוד לא הביא לו ראיה מהמן, לפי שמכל שכן אם מים שיש בהם צורך יותר, הוציא להם מצור החלמיש, כמ"ש המשורר הן הכה צור ויזובו וגו' הגם לחם יוכל תת, כלו' כ"ש שגם לחם יוכל תת. אם יכין שאר לעמו, ודאי שיכין להם שאר די ספוקם, שהמלך הוא חייב במזונות חיילותיו, א"כ אם זה, הוא ודאי שיכין שאר, כמו אם כסף, וכמו אם יהיה היובל, מאחר שהם עמו ודאי שיכין די ספוקם: