ואם יהיה היובל. לא שספקו ביובל, שאמרו אם, כי ודאי יהיה היובל, אבל ספקו בעצמן לומר שמא לא יזכו לראות היובל, כי לא נהג היובל עד שנבחרה ירושלים, לזה אם יהיה היובל הוא לבני ישראל ודאי, אבל לנו הוא ספק, לומד שבחבל ישובו כל אחד למשפחתו ולנחלתו, ואפילו שיהיו לאחד משבטי ישראל, סוף שכל אחד ישוב לנחלתו, לפי שזה שהניח בת סופו לחזור לאחר שישלים גלגולו, כמו שארז"ל על פסוק והעברתם את נחלתו לבתו, כל מי שאינו מניח בן הקב"ה מתמלא עליו עברה, עכ"ז בערך זה הוא באם, כי אולי יהיה גלגולו רחוק. ואמרו ומגורל מטה אבותינו יגרע נחלתן, היה לו לומר יגרע נחלתם, כי הוא מדבר על הזכרים, אבל אמר נחלתן, לומר שהם פחותים מהזכרים, מאחר שהנקבות מתוספת נחלתן ומהזכרים נגרעת נחלתם:
קריאה במקור
שפתי כהן על התורה · במדבר · פרק 36 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Warsaw, 1883
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020133570205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: eff3a4f64c03482c98adbcc49e5a34035a449646c00367ab4fc78277bc622e19