והארץ אזכר. כלומר אע"פ שעלה לפני זכירת האבות, גם עלתה לפניו זכירת הארץ שהתניתי עמה להשביתה בז', לזה והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה והם ירצו את עונם וגו', אין זכירת הארץ כדאי להשביתם ממנה, אלא הא והא גרמה להו עונם וביטול השמיטות, לז"א יען וביען וגו'. ובתורת כהנים והארץ תעזב מהם, אמרתי להם לישראל שיהיו זורעין שש ומשמטין אחת בשביל שידעו שהארץ שלי היא והם לא עשו יעמדו ויגלו ממנה והיא תשמט מאליה עד שיתרצה לפני על השמיטין שהיא חייבת לי לכך נאמר והארץ תעזב מהם. מכאן קצת סיוע לדברינו:
קריאה במקור
שפתי כהן על התורה · ויקרא · פרק 26 · פסוק 42
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Warsaw, 1883
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020133570205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: eff3a4f64c03482c98adbcc49e5a34035a449646c00367ab4fc78277bc622e19