שפתי כהן על התורה · בראשית · פרק 25 · פסוק 27

ויגדלו הנערים. מרוב השמחה שהיה כל אחד שמח באומנותו היו גדלים שלא כדרך העולם:

ויהי עשו איש יודע ציד. היל"ל איש ציד למה אמר יודע ציד. ועוד איש איש ב"פ למה, ועוד קרא אותם נערים שנאמר ויגדלו הנערים ואחר כך קורא אותם איש ויהי עשו איש וביעקב איש תם, אלא כשהיו קטנים הלכו לבית הספר למדרש שם ועבר וכשמת אברהם בטלו הלמוד כאמרם ז"ל חכם שמת בתי מדרשות בטלין ואותו היום יצא לשדה וראה נמרוד לבוש לבושו של אדם הראשון וחמדו והרגו ולקח הלבוש והיו כל החיות והבהמות באות מאליהן לפי שהיו בהלבוש כל צורות החיות והיה צד אותם, ולזה חמר ויהי עשו ווי ליה שהוא איש יודע ציד לא עתה מחדש אלא כאלו הוא איש גדול שהוא למוד והוא דומה לנמרוד שהיה צייד, וזהו ויהי עשו כמו איש יודע ציד שהוא נמרוד, וג"כ היה איש שדה, הורג נפש דומה לקין שנאמר ויהי בהיותם בשדה ויקם קין וכו', אי"ש נוטר' אינו ירא שמים, שד"ה שופך דם האדם, שופך דם הוא, ומאותו היום יצא לתרבות רעה, אבל יעקב איש ת"ם, מ"ת שהיה ממית עצמו על דברי תורה, יושב אהלים, ב' אהלים אהל שם ואהל עבר הוא היה ישובן ומיישב מדת הדין, אהלים היינו אלהים ובישוב אהלים, אבל עשו הוא הפך, אדמוני מהפך הרחמים לדין. ובמדרש אדמוני שעד שהוא במעי אמו שתה דם נדתה והדם הוא מוליד אכזריות ובפרט דם נדה שהוא טמא לכך טמא יקרא. איש תם במלואו תי"ו מ"ם בגימ' מלכות כאלו אמר איש המלכות והבן, וכתב רבינו בחיי ז"ל וכבר ידעת כי מספר יעקב עם ד' אותיות עולה מקום, ואמר רבי עקיבא קו"ף זה הקב"ה והבן ע"כ, והוא מה שאמר שהיא נקראת מלכות וזהו ויפגע במקום, והבן:

איש שדה. גימ' ש"ט תרגום ויבז עשו ושט, היה מבזה ומהביל הכל והיה אומר לית דין ולית דיין ולית עלם אחרן, הפך איש תם מת, לפי שנטמטם לבו: