ואת פדויי השלשה והשבעים והמאתים. כולם בה' הידיעה לומר שלא יעלה בדעתם הכ"ב אלף נכנסו הלוים במקומם אנו יתרים על המנין נשב במקומנו כמו שהיה העבודה בבכורות, לזה אמר ואת פדויי, עדין הם צריכין פדיון לא יחזיקו עצמן השלשה והשבעים והמאתים שרוצין להגביה עצמן על הלוים, לזה אמר העודפים ולא אמר היתרים, שמעדיפין ומגביהין עצמן על הלוים ואני יש לי עליהם והם צריכין פדיום מה שעשו בבכור בני ישראל, שהוא יוסף שהוא היה ראוי להיות בכור ישראל ולו נתנה הבכורה שנאמר בכור שורו הדר לו וגו' והם מכרוהו בעשרים כסף שהוא חמשת שקלים, לזה היה מן הראוי שתקח חמשת חמשת לא חמשת בלבד אלא ב"פ חמשת, אלא לא תקח אלא עשרים גרה שהוא פעם אחת חמשת, לזה אמר ולקחת תקח ונתת הכסף לאהרן, לפי שהלוים הם נתונים לאהרן ואילו רצו להעלות עצמן על הלוים לזר הכסף יהיה לאהרן:
קריאה במקור
שפתי כהן על התורה · במדבר · פרק 3 · פסוק 46
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Warsaw, 1883
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020133570205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: eff3a4f64c03482c98adbcc49e5a34035a449646c00367ab4fc78277bc622e19