שפתי כהן על התורה · ויקרא · פרק 15 · פסוק 32

לטמאה בה. זה מוסיפים טומאה על טומאתו, לזה צריך להזהירם ולא ימותו בטמאותם, לא אמר מטומאתם אלא בטומאתם, רמז על טומאת הנדה, ולזה אמר ולא ימותו אע"פ שמצוי ביניהם טומאת הנדה משכני ביניהם ולא יפחדו מזה, למה כי טומאת הנדה אינם הם סבה לה, אני סבה לה שקללתי לחוה, ומי שהוא שרוי בתוכם הוא יאשרם ויטהרם, כמו שארז"ל במדרש על פסוק כטומאת הנדה היתה דרכם לפני, כטומאת הנדה ולא כטומאת המת, המת בבית אין כהן נכנס לשם אבל נדה בבית כהן נכנס עמה בבית, אילו נמשלו ישראל בטומאת המת אין שכינה שורה ביניהם וחוזרת עליהם לעולם, אבל נמשלו כנדה שהכהן עמה בבית ואינו חושש, כך השכינה שורה עם ישראל אע"פ שהם טמאים שנאמר השוכן אתם בתוך טומאותם ע"כ. זהו אשר בתוכם, ממה שהוא שרוי בתוכם בכל מקום שיש עשרה שכינה שרויה שם, מכאן תדעו שלא תמותו, לא עזבכם ולא יעזבכם לעולם, וכן יהי רצון אמן:

גימטריאות
תורת המצורע, תורת מוציא רע. מצור רע:

ושלח את הצפור החיה, רמז לנשמה שהיא משולחת ופטורה מן הדין, כשהגוף נהרג על קדוש השם או כשהגוף סובל יסורין נתכפרה הנשמה:

ואת הבית יקצע. ת"י קץ ע', אחר קץ ת"י שעמד הבית נשאר חרב ע' שנה:

אל מחוץ לעיר אל מקום טמא, ר"ת למפרע טמא, רמז על בבל הטמאה:

ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים, עתיד הקב"ה לבנות בית המקדש אבנים יקרות אבנים גדולות כל אבן ל' אמה כמנין והביאו, וכן אבנים אחרות גימ' יקרות ע"ה:

ופרח בבית אחר חלץ את האבנים, קרי ביה אחר, כלומר בית שני ג"כ יחרב בעונות ישראל, ונתץ את הבית, ת"ק שנים מחרבן, סי' נת"ץ, לנ' דורות נחרב בית ראשון ואחר ת"ץ שנים נחרב בית שני:

הזב וידיו לא שטף במים, בגימ' נטילת ידים, כלומר שמי שלא נטל ידיו הוא טמא כמו הזב:

במים חיים. מה נשתנה טבילה זו משאר טבילות להצריכה מים חיים, לפי שטומאת הזב באה לו מהמבוע שלו לזה טבילתו מהמבוע, יבא מבוע ויטהר על מבוע:

במים את כל בשרו עם המלות והענין בגימ' במים שכל גוף מתכסה:

ד"א ורחץ במים את בשרו וטמא עד הערב, גימ' מקום אמה על אמה ברום שלוש אמות:

והזרתם את בני ישראל, לשון זרות, לעשותם זרים מן הטומאה, והוא לשון הפרשה כמו נזורו אחיו, ד"א תפזר אותם כמו ויזר על פני המים:

מטמאתם. טמא תם, לומר שהטומאה היא מתמם ומכלה הכל:

ג' טומאות נאמר בפסוק וכנגדם ג' טהרות בפסוק וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ומכל וגו' אטהר אתכם: