שפתי כהן על התורה · במדבר · פרק 28 · פסוק 6

עולה תמיד. לא אמר עולת תמיד כמ"ש עולת תמיד העשויה בהר סיני, אלא עולה תמיד, שהתמיד הוא עולה לפני מדה"ד ללמד סנגוריא על בני העולם. את הכבש אחד, שתי פעמים צריך אתה לכבוש יצרך, בבקר כדי שתהיה פנוי וכבוש לעבודתו יתברך כל היום, ופעם שנית בין הערבים. ואמר הערבים ולא אמר בערב, לומר שערב ובקר הם ערבנין, זהו בין הערבים מלשון ערבות, א"כ שני ערבים ערבנין, האחד של לילה והב' של יום. ותמיד יהיו עיניך פקוחות, כי בכל יום הוא צופה להמיתך, כמו שארז"ל צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. תמימים, כדי שתהיו מוכנים לפני המקום. וכתב רבינו בחיי ז"ל, תמימה חסר כתיב שהיו שניהם שוים, ובכל שנה תש"ל, שהשנה שס"ה יום, וב"פ שס"ה הם תש"ל תמידים. תמימים שנים ליום, ר"ת תש"ל. שנים ליום, פרקליט ליום, מליצין הם נגד היום ונגד ישראל, ע"כ. ומה שאמר אחד ולא אמר האחד, בא לרמוז על י"ג שהיו עוסקין בו, כמ"ש הרמב"ם בפ"ד מהלכות תמידים ומוספין וז"ל, י"ג בני אדם היו עוסקים בתמיד של שחר, אחד שוחט ב' מקבל הדם ג' מדשן המזבח ד' מדשן המנורה ה' מעלה הראש ו' מעלה שתי ידים ז' מעלה העוקץ והרגל ח' מעלה החזה והגרה ט' מעלה ב' דפנות י' מעלה הקרבים י"א מעלה סולת הנסכים י"ב מעלה החביתין י"ג מעלה היין של נסכים, והכל בפייס (פירוש גורל), ובין הערבים לא היה בו פייס, אלא כל כהן שזכה בעבודה מן העבודות שחרית הוא יזכה בין הערבים, ע"כ. ובפרשת תצוה אמר האחד, ואמר וזה אשר תעשה, צוה על העשיה, שם אמר האחד המיוחד, לפי שהיו מבקרין אותן מבערב קודם ההקרבה, ובשעת ההקרבה, א"כ האחד המיוחד שהוא המבוקר. אבל כאן לא אמר אשר תעשה הוא צווי על הענין. תעשה בבקר, כתב רבינו בחיי ז"ל, בגימ' לארבע שעות. כן העיד ר' יהודה בן בבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות, במסכת עדיות. וזה משתנץ החמה עד שתפרוש זריחתה בעולם. לפי שהעולם נברא ביום שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, ע"כ: