ויבאו כל החכמים העושים את כל מלאכת הקודש, את מלאכת הקודש לא נאמר אלא את כל מלאכת, מלמד שכל אחד ואחד היה יודע כל המלאכות, אלא משה קרא להם וראה בחכמתו מי שיש בו יותר חכמה באריגה שם אותו אורג ומי שיש לו יותר חכמה ברקימה עשאו רוקם וכל מלאכה ומלאכה, וזהו אומר איש איש ממלאכתו מאותה מלאכה שדנוהו עליה לא מקוצר ידיעתו במלאכה אחרת, זהו איש ממלאכתו אשר המה עושים, היל"ל אשר הוא עושה, אלא למה אמר עוד ממלאכתו לומר שמיד שהיו מתחילים המלאכה, המלאכה בעצמה היתה מלמדת אותם. ואין זה מן התימה שהרי אפילו בבהמות נתן בהם הקב"ה חכמה, כי ממי למדו המלאכה הם היו בחומר ובלבנים ולא ראו שום מלאכה אלא מחכמתו ית', וכמו שנתן לו חכמה באותה מלאכה כן נתן לו חכמה בשאר מלאכות:
קריאה במקור
שפתי כהן על התורה · שמות · פרק 36 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Warsaw, 1883
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020133570205171/NLI
- הערות המהדורה
- This text was digitized and released into the public domain by <a href='https://dicta.org.il/'>Dicta: The Israel Center for Text Analysis</a>, using a state-of-the-art OCR pipeline leveraging a custom-built transformer-based language model for Rabbinic Hebrew.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: eff3a4f64c03482c98adbcc49e5a34035a449646c00367ab4fc78277bc622e19