שפתי כהן על התורה · שמות · פרק 22 · פסוק 5

כי תצא אש. פרק הכונס (דף ס') א"ר שמואל בר נחמן אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים מצויים בעולם, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים שנאמר ונאכל גדיש ואכלה גדיש לא נאמר אלא ונאכל מלמד שכבר נאכל. הוזקק לדרוש כן לפי שאמר כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש מה לנו בקוצים יאמר ההיזק שהוא הגדיש, עוד אמר ונאכל מי אכלו האש א"כ יאמר ואכלה, על כן הוצרך לדרוש שאין הפורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים מצויים, לזה אמר ומצאה קוצים, שהוא דבר שהאש נתלית בו, לומר שאילו לא היו קוצים שהם הרשעים לא היתה יוצאת, ונאכל גדיש לומר שאין העושה דין ברשעים עושה דין בצדיקים, לזה אמר ונאכל ע"י אחר לא ע"י האש, ולזה לא אמר ואכלה אלא ונאכל מאחר, ומה שמתחלת מן הצדיקים הוא מב' סבות. הא' כדי להדאיב לבן כמו שנאמר כי מפני הרעה נאסף הצדיק. והשני כדי להשקיט מה"ד שלא תשלוט בחזקה, כמו שאמרו ז"ל ויאמר למלאך המשחית בעם רב וגו', אז"ל טול הרב והרף ידך, ודע שזה הצדיק אינו צדיק גמור כי לא יאונה לצדיק כל און, אבל בצדיק שאינו גמור הכתוב מדבר לזה שלטה עליו מדת הדין, ולזה המשילו לגדיש שהוא מעורב מתבן ובר, כמו שאמר בזוהר דהא ניחא לסטרא דדינא אתרא לשלטאה על זכאה יתיר מכולא דלא חייש כדין לכל עלמא ולא אשגח בהו מחדוה דשליט עליה וגו', עוד אז"ל על המבעיר את הבערה אמר הקב"ה כתבתי בתורה שלם ישלם המבעיר את הבערה ועלי לשלם, הצתי אש בציון שנאמר ויצת אש בציון ועלי לשלם ולבנותה באש שנאמר ואני אהיה לה חומת אש סביב לה ולכבוד אהיה בתוכה, הוכרחו ז"ל לדרוש כן מכפל שאמר שלם ישלם וכן המבעיר את הבערה, ולזה דרשו ז"ל שלם המבעיר משמים הדליק האש ישלם הקב"ה שהוא עתיד לשלם, ולזה אמר ישלם המבעיר זה שהבעיר את האש, הבערה הוא על בעירת בית המוקד, ולזה הבערה בה' הידיעה, ולזה שם את בין המבעיר ובין הבערה: