שפתי כהן על התורה · שמות · פרק 21 · פסוק 18

וכי יריבון אנשים. זה יצה"ט עם יצה"ר שלעולם הם מריבין זה עם זה, ונקראים אנשים לפי שיצה"ט אינו בא עד שיהיה איש שהוא בן י"ד שנה אז יש לו יד ושם, ולזה רמז התנא אור לארבעה עשר בודקין את החמץ א"כ שנת י"ד הם אנשים, והכה איש את רעהו, שגבר יצה"ר על יצה"ט והכשילו, לזה אי"ש ר"ת אינו ירא שמים, את רעהו, זה יצר הטוב שהוא רעהו ואהובו, באבן או באגרוף, שדחהו ליצה"ר שיצה"ר נקרא אבן שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו', והוא אבן נגף לאדם, או באגרוף שדחהו בידו או באגרוף שהוא היד כשכופל אצבעותיו לתוך כף ידו נקרא אגרוף, וכן בגמ' אומר בעלי האגרופין, אגרופו של בן אבטיח, ולא ימות שלא הסיתו בעבירות של ד' מיתות שהן עבירות חמורות, אלא נפל למשכב שבטלו ממצות עשה, אם יקום והתהלך בחוץ, שקם מיד ועשה תשובה והלך לו חוץ ממנו' ולא שמע, וכן יקום והתהלך בחוץ בגימ' זה התשובה ע"ה, כמו שאמר ז"ל עבר על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו, וזהו ינקה המכה רק שבתו יתן, הבטלה שבטל מלעשות אותה מצוה יחזור לעשותה, ובזה ירפא, רעהו גימ' רפא, שנתרפא מההכאה שהכהו יצה"ר, כי מ"ע הם רמ"ח כנגד רמ"ח איברים אם חסר מצוה אחת יהיה אותו אבר שכנגדה חולה, וכשחזר לעשותה נתרפא הוא הוא ואותו אבר, כי כשיש אבר אחד חולה מרגיש כל הגוף, לזה אמר רפא ירפא לגוף ולחבר:

וכתב רבינו בחיי ז"ל. כל רפואה שהיא על ידי בשר ודם לא מצאנוה בכל הכתובים כי אם בדגש, וכן רפאנו את בבל ולא נתרפאת, אבל רפואה שהיא ע"י הקב"ה היא ברפה, הוא שכתוב רפאני ה' וארפא, הרופא לשבורי לב, ארפא משובתם, וירפא אלהים את אבימלך, אני ה' רופאך. והטעם כי הרפואה שהיא ע"י בשר ודם היא ע"י צער וטורח, והוא שיסבול הסם והמשקה המר, או יסבול צער ההקזה או חתיכת בשר או אבר, אבל רפואה שהיא ע"י הקב"ה אין בה צער כלל כי ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה ע"כ: