שפתי כהן על התורה · במדבר · פרק 31 · פסוק 7

ויצבאו על מדין כאשר צוה ה'. אמר זה להורות צדקתם של ישראל, שלא הלכו לשלול שלל ולבוז בז, ולא הלכו אלא לעשות צוויו של מקום, וכה"א וישבו בני ישראל וגו' ויקחו את כל השלל ויביאו אל משה, הביאו להראות שלא הלכו לבצוע בצע. עוד כאשר צוה ה' ויהרגו כל זכר, לומר שלא הרגום אלא כמו שצוה להם משה, שנתן להם כלי הקודש שהוא הארון, שהוא כלי לקודש שהיא התורה, והציץ שכתוב בו קדש לי"י, והיו מראין להם הציץ והיו מתים, ולא הראו גבורות, ואע"פ שהיו חלוצי צבא לא הרגו בחרב אלא לבלעם, לפי שתפס אומנות שאינה שלו שנאמר הקול קול יעקב, לזה הרגוהו בחרב שאינה אומנות שלנו שהיא של עשו, ולפי שהוא היה בעצת הבה נתחכמה ונשתעבדו בישראל כמנין חרב, לזה בחרב. ולפי שברח כדאיתא במדרש וז"ל, כיון שראה בלעם הרשע את פינחס עשה את שתי זרועותיו כשני לוחות אבנים והיה פורח ועולה למעלה, שהיה משתמש בשם המפורש, אף פינחס שראהו פורח ועולה אף הוא עשה שתי זרועותיו כשני לוחות אבנים והיה פורח ועולה אחריו עד שמצאו עומד ומשתטח לפני הכבוד, מיד נתן עליו פינחס הציץ ותפסו והורידו והביאו לפני משה ודנוהו בסנהדרין והרגוהו, שנא' ואת בלעם בן בעור הרגו, ופינחס הרגו, ואמר הרגו, לפי שדנוהו בסנהדרין. ומה שהוצרך לדינו בסנהדרין ולא בין מלכי מדין, לפי שראהו משתטח לפני כסא הכבוד, ופחד פינחס שמא עשה תשובה ודנוהו שאין תשובתו מועלת, שהרג כ"ד אלף. ואמרו במדרש שד' מיתות ב"ד קיימו בו, שרפה סקילה הרג וחנק, שכן אמר ביהושע ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב על חלליהם, הרגו זו חנק, בחרב זו הרג, על חלליהם זו סקילה ושרפה. ופירוש על, מלבד. ולפי שברח נהרג. חרב אותיות ברח: