מנחת שי על יואל · פרק 4 · פסוק 16

ורעשו. העי"ן בחטף פתח:

מחסה לעמו. בכל הספרים בחטף פתח וכן צריך להגיה במסורת המסורת סוף מאמר ג' וכן נכון על פי המסורת כי זהו א' מן ח' רפין וסימן נמסר בתילים ס"ב במ"ג ופי' רפי' דמסור ר"ל בחטף פתח כמו אלו השמנה או בחטף סגול כמו צורי אחסה בו וחביריו. ופי' דגשין ר"ל בשוא פשוט כמו סלעים מחסה לשפנים אורמ לה' מחסי ודומיהן ויש לדעת שטעה המדפיס במסורת הנזכרה באומרו מחסה ט' רפין בלישנא וצירף באחרונה חנני ה' כי בך חסיה נפשי וגו' דמזמור נ"ז וצריך לומר ח' רפין בלישנ' ולהשמיט חנני ה' וגומר שאינו מן המנין ואין לו ענין באחרים בדרבה איפכא הוי שהוא בשוא לבדו כמו שמסיימת המסורה עצמה באמרה וכל אחסה דכוותה רפין בר מן א' דגש ובצל כנפיך אחסה שהוא סוף פסוק חנני ה' דלעיל וכן ראיתי בכמה מסרו' כ"י ותימה על רד"ק בשרשים והנלוים אליו בעל מכלל יופי ובעל הלשון שכתבו גם הם על זה דיואל שהוא בשוא לבדו ורד"ק לא דק בפעם הזאת שהוא עצמו בתחלת דבריו הביא סימן מסורת הנזכרת מן שמנה רפין וזה דיואל אחד מהם נרמז במלת מציון ראשית הפסוק ועל ובצל כנפיך אחסה אמר שמסורת הנזכרת היא הפך מה שכתב בתחתה שהוא בשוא וסגול ואל זה לא הביט שלפי מסורת הנ"ל גם הוא הפך מה שכתב אחר כך בשוא לבדו: