רלב"ג שיר השירים · פרק 2 · פסוק 8

אחר שהגיע להם שלמות המדות במה שקדם מזה המשל. החל הנה לדרוך בזכירת הגעת הידיעות בבחינת האמת והשקר עד שישמור מהטעאות אשר יהיו מצד הדמיון והמחשבה. כי זה צריך שיהיה קודם בסדר לחקירה מענייני הנמצאות. וזה היה ממנו עד על משכבי בלילות לפי ביאור אחד מן הביאורים שנראו לנו בזה. או עד מי זאת עולה מן המדבר לפי ביאור אחר. והנה זכר בדריכתם אל אלו השלמיות אשר אינם מכוונים לעצמם חשקם כאלו הוא מתחלת הענין אל השלמות התכליתי במה שזכר מדבריהם זה עם זה לא אל אלו השלמיות לבד אבל מה שיביאם להשתדל בהם היא ההגעה אל השלמות התכליתי אשר אליו היה החשק מתחלת הענין. והוא מבואר כי מי שלא ידע איך יבחן האמת מהשקר יקרה לו מהגמגום והמבוכה שידלג ויקפץ מאחד מחלקי הסותר לאחר ולא תנוח דעתו באחד מהם לשערו בספקות קצת יקרו בתחלת המחשבה בכל אחד מהם והנה אין לו במה יבחן אי זה מאלו הספקות הם צודקות ואיזה מהם הם לקוחות כפי תחלת המחשבה או הדמיון עד שיבדיל מהם העניינים העצמיים מבלתי עצמיים והצודקים מבלתי צודקים. ולזה אמרה שדודה הוא מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות מצד המבוכה אשר תקרה לו בעניינים אשר יחקור בהם. ואפשר שנאמר שהרצון בזה שדודה בא אליה בתכלית המרוצה להעירה אל שתשתדל במה שיגיעהו אל השלמות ולזה הוא מדלג ומקפץ לחוזק המרוצה: