רלב"ג שיר השירים · פרק 1 · פסוק 7

זה מאמר השכל ההיולאני אל השכל הפועל המשלים אותו והמוציא אל הפועל. והוא על דרך המשל על דרך ויאמר יי' אל השטן והדומה לו. ואמר זה כמתרעם שעם המונעים אשר לו לפי מה שזכר בפסוקים הקודמים הנה בכאן ג״כ מונעים אחרים ימנעוהו מהשלמות והוא שהוא לא ידע מה היא ההצלחה ולא ידע ג״כ הדרך אשר בה יגיע אל שלמותו והצלחתו. ולזה אמר הגידה לי מה הוא הדבר שאהבה נפשי רצוני וחשקי בו בטבע ר״ל ההצלחה כי זה בלתי ידוע לי בתחלת הענין. גם הגידה לי איכה תרעה נפשי רצוני איכה תקבל מזונה והוא המושכלות והכוונה בזה שיודיע הדרך אשר בה תגיע אל זה השלמות. איכה תרביץ בצהרים ר״ל איכה תנוח לגורלה שהוא תכלית האור המיוחס לה כמו שבצהרים יהיה אור השמש בגבורתו. והכוונה בזה שעם השגתה המושכלות והוא מה שיושכל מאלו הדברים תחלה הנה בכאן השגה היא הולכת מהלך השלמות מאלו המושכלות כאלו תאמר חכמת האלהות ובאופן ההשגח' בה מהספק ומהמבוכה ולזה אמרה שיודיעה איך יהיה זה. או יהיה הרצון באמרו איכה תרעה איכה תנהיג שאר כחות הנפש כי השכל הוא הרועה שאר כחות הנפש ומנהיגם. או ירצה לו נתנה זאת הממשלה בשרש הבריאה. והוא מבואר שזאת ההנהגה המתוקנת ר״ל הנהגת השכל שאר כחות הנפש לפי מה שראוי היא הצעה להגיע האדם אל שלמותו האחרון. ויהיה לפי זה הביאור הרצון באמרו איכה תרביץ בצהרים שיודיעה הדרך אשר בה תגיע אל ההצלחה כי זה נעלם בתחלת הענין כמו שקדם. שלמה אהיה כעוטיה ר״ל כגולה על דרך ועוטך עטה או כמתכסה על דרך ועל שפם יעטה כמי שיש לו בושת וצער שהוא מכסה פניו. ורצה באמרו חבריך שאר הכחות הפועלים לא שהם שוים אליו אלא שיחסם אל בנות ירושלים כיחס השכל הפועל אל השכל ההיולאני ומזה הצד קראם חבריו. מצורף לזה שאי אפשר הגעת האדם אל שלמותו אם לא יהיו כל אלו הכחות חברים לשכל ר״ל שיכונו כלם הגעת השלמות ותהיינה פעולותיהם במה שיישיר אל זה השלמות לבד. והכוונה בזה למה אהיה מנהגת עדרי חבריך רצוני למה אהיה מתעסקת בפעולות המיוחסות אל הכחות ההם אשר הם בלתי מיוחסות לי וימנעו פעולותי המיוחסות לי אשר הם השלמות האמתי. וזה שאם לא אדע התכלית המכוון בי ולא הדרך אשר יובילני אליו לא יתכן שאשתדל בשלמותי ותהיינה פעולותי כלם במנהג עדרי חבריך עם מה שהם מושכים אל פעולותיהם כאמרה שמוני נוטרה את הכרמים: