רלב"ג שיר השירים · פרק 8 · פסוק 8

אמר השכל הפועל והשכל הנקנה ר״ל השכל ההיולאני תשלם באלו השלמות אשר קדם זכרם אחות לנו והיא זאת החשוקה אשר קדם זכרה וקראוה אחות להם מצד שלמותה עד שכבר נקראת שולמית במה שקדם ומצד היותה עוזרת להם בפעולתם ר״ל במה שיקבל השכל ההיולאני משפע השכל הפועל וקראוה קטנה מצד מיעוט חלקה בזאת ההשגה אשר יצטרכו אליה ואמרו שאין לה שדים תשפיע להם מה שיצטרכו אליו בזאת ההשגה והוא נאות לפי המשל כי הקטנה אין לה שדים נכונים לינק מהם ובהיות הענין כן מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה שתשפיע אלינו מה שיצטרך אלינו בזאת ההשגה ובזאת החכמה מאיזה צד יישירה אל זאת ההשפעה כי היא לא תוכל על זה מעצמה אם לא ניישירה אל זה. ואולם אמרו ביום שידובר בה הוא להעיר כי יצטרכו אל זה תנאים רבים מהם ההרגל במלאכת הנצוח כמו שנזכר בראש ספר הנצוח ומהם ישוב הדעת ושקיטת רתיחת הטבעים ולזה לא התירוה אל עצמם החכמים הקודמים כי אם בעת הזקנה. וזה כי זאת המלאכה מצד שישתמשו בה בהקדמות מפורסמות והיה מדרך ההקדמות המפורסמות ברוב העניינים שילקח מהם ראיה על דבר והפכו ראוי שתהיה דעת החוקר בה מיושבת מאד עד שיקח מאלו ההקדמות המפורסמות ההקדמות הצודקות לבד וראוי גם כן שלא יעמיק בה כהעמקתו בשאר החכמות אשר אפשר בהם ההעמקה וזה כי דרך החקירה בחכמה חכמה ראוי שיהיה לפי שעור ההאמתה המגעת בחכמה ההיא: