נחל אשכול על רות · פרק 2 · פסוק 15

ויצו בעז את נעריו לאמר גם בין העמרים וגו'. לכאורה תיבת לאמר צריכה פירוש. ואפשר דמ"ש את נעריו היינו אותם הנצבים על הקוצרים ועל העניים לישר הדורי' שיהיו נוהגים כשורה ודת ודין ומהם היה אחד מיוחד הגדול שבכלם ועליו קאמר בסמוך ויאמר בעז לנערו הנצב על הקוצרים. ואתו עמו היו נערים אחרים להיות גם הם נצבים על הקוצרים ועל העניים. א"נ דנערו דכתיב בסמוך היה בשדה והוא נצב על הקוצרי'. ועתה שבא בעז מבית לחם היו עמו נער או שני נעריו עמו כאדם חשוב שיש לו שני נעריו עמו תדיר ועל אלו ועל הנער הנצב הנז' כוון עתה באומרו ויצו בעז אל נעריו ולכך קאמר לאמר שהם יאמרו לאחרים הם הקוצרים גם בין העמרים וגו'. ואומרו ולא תגערו בה אפשר כי יען הרבה עניים היו שם והקוצרים עצמם ובראותם את נעריו מגדילים חסדם עמה יחשדו אותם שעושים לה כן מאהבת יופיה העצום והוא לקרב דעתם עמה ולזה בהיות נעריו יראי שמים יגערו בה להראות שאינו מצד יופיה אלא מצד שכן נצטוו אבל היא בעיניהם כאבן נגף ולזה אמר ולא תגערו בה דנפיק חורבא שלא תלקט. א"נ כי בת מלך היא ונתגיירה ואין ראוי לגעור בה דנצטווינו על הונאת הגר וק"ו לזו שהיא בת מלכים: