עיני משה על רות · פרק 4 · פסוק 6

ויאמר הגאל וכו'. ראוי לשית לב אל ייתור אומרו לי וכן אל ייתור אומרו לך באומר גאל לך וכן מה הוא רבוי האת באו' את גאולתי וכן אומר כי לא אוכל לגאול שהוא מיותר. ועוד אומרו פן אשחית את נחלתי מה היא השחתת נחלה הזאת. אמנם הנה ארז"ל תניא ר' חנינא בנו של רבן גמליאל אומר מפני מה גרים בעה"ז מעונים וייסורין באים עליהם מפני שלא קיימו ז' מצות וכו' ר' יוסי אומר וכו' הנה מכלל דברי גדולי עולם אלה יראה כי הגר מעונה בעה"ז וייסורין באים עליו ובזה נבא אל הענין והוא כי הנה בפתח דברי בועז אל הגואל היה מכרה נעמי השבה משדה מואב והנה זולת הכתוב למעלה בייתור אומרו השבה משדה מואב כיוון לשים לפני הגואל כי מר לה לנעמי ע"י קחת כלותיה המואביות כי מלאה הלכה וריקם השיבה ה' למען יתחמץ לבבו לבלתי קרב אל רות למען ישאירנה לו וז"א השבה וכו' כי שבה נעמי כלומר לבדה מכל בני ביתה ונכסיה והנה הגואל גם שלא שת לבו אל כל אשר קרה לנעמי יען כי היו אז מואביות לפחות שת לבו אל ענין הגרים כי הם מעונים בעה"ז וע"כ חשש הגואל פן בסבתה יאחזוהו ימי עוני ויצטרך למכור נחלתו באופן שאגב קנות השדה של מחלון לוקח גם האשה שתהיה סיבה להפסיד את הנחלה של הגואל עצמו וז"א לא אוכל לגאול לי כלומר הגאולה הנוגעת לי בעצמי שהיא האשה פן על ידה אשחית את נחלתי שלהיותה גיורת והגרים מעונים בעה"ז וייסורין באים עליהם ידבק בי עוני ואצטרך למכור ולהשחי' את נחלתי וריבה האת לרבות גם את נחלת השד' שיגאל מבית אלימלך לכן גאל לך כלומר הנוגעת לך שהוא את האשה גאל אותה אתה אשר אני רואה בך שממנה תעשה עיקר וגם את גאולתי שמרבה גם את השדה ומה שאני מוותר לך השדה הוא על כי לא אוכל לגאול שהוא את רות כלו' ואתה תלית זו בזו: