קריאה במקור

מצודת דוד על שמואל ב · פרק 19 · פסוק 44

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

עשר ידות וגו׳. הלא יש לי עשר חלקים במלך, כי אנחנו עשרה שבטים (אבל מבנימין באו מקצתם, והם האלף שעם שמעי, ולא יוחשבו, לא לאלה ולא לאלה):

וגם בדוד. אף שהוא מבני שבטך, מכל מקום רוצה אני בו יותר ממך:

ומדוע הקלתני. בזית אותי, כאלו אין ממש בנו והכל ממך:

ולא היה דברי ראשון. וכי לא בא אליו דברי בתחילה שישוב אל ביתו, כמו שכתוב למעלה (פסוק יב): ודבר כל ישראל בא וגו׳:

לי להשיב. רצה לומר: אם כן מהראוי לי להשיב את מלכי, ולא לכם, שאתם המעט ואיחרתם עד כה:

ויקש. אנשי יהודה דברו קשות לישראל, יותר מישראל ליהודה:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 3a0ba906c87891c1d576a44dd138dee2df834fcb208c1b82dee66e2b3b6a187c