שיר המעלות לדוד. כוונת הדברים להזהיר בני הגלות שיתאהבו זה לזה ויתנהגו זה עם זה באחוה ורעות ויקטין כל אחד עצמו לפני חבירו ולא שיתגאה זה על זה ובזאת ההנהגה יראה האל בענים ושב ורפא להם והוא שסיים דבריו באמרו יחל ישראל אל ה׳ מעתה ועד עולם כלומ׳ שלא יסור בטחונך ממנו. ודרך הערה אמ׳ על עצמו לא גבה לבי להבזות את אחי בתוך לבי ולא רמו עיני להביטם בעין הגאוה והבוז ואף במה שלא היה בי גאוה לא הלכתי ביני לבין עצמי בגדולות ובנפלאות ממני ר״ל במה שהכרתי שהוא מותר אצלי. ואיפשר שכל זה נאמ׳ על סדר הלמוד בחכמות שלא הרם בהם לא גבה לבי להשען על בינתי וציור לבבי בעיוני והתבודדותי ולא רמו עיני להשען על דעתי בחכמת הספרים העמוקים שבהם ואף בלמדי אצל החכמים לא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני לחקור במה שאין יד המיון שולטת אלא מעט מעט על סדר הלימוד. ולא הלכתי בודד עם היותו מן הדגוש וכמוהו קודר הלכתי בלא חמה (איוב ל כח).
קריאה במקור
מאירי על תהלים · פרק 131 · פסוק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1936
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017734350205171
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4a8282ca1ddf885036cdeedac5dfa07993a67a3b64519d2cd14cc79907102a84