והוות הוא ענין שבר ואמ׳ תחשוב לשונך עם היות המחשבה מיוחסת רק ללב מצד שעל יד הלשון המחשבה נראית כמאמ׳ הלשון שליח הלב וכמוהו ובתבונות כפיו ינחם (תה׳ סוף עח). ואמ׳ שלשונו תחשוב ותספר הוות והוא כתער מלוטש ר״ל מחודד עושה רמיה ר״ל שאדם חושב לעשות בו מעט ויחתוך בו הרבה וכן היה הענין שעל ידי דבורו נהרגו כהנים שבנוב.
קריאה במקור
מאירי על תהלים · פרק 52 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1936
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017734350205171
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4a8282ca1ddf885036cdeedac5dfa07993a67a3b64519d2cd14cc79907102a84