הנותן שלג כצמר אין לפרש הדמיון לענין הלובן שאין לדמות הנבראים גדול בפחות, ולובן השלג גדול מלובן הצמר ואם יעשה כן בבורא ית׳ כאריה ישאג (הושע יא י) כקול מים רבים (יחזק׳ מג ב) כל זה לשכך את האוזן, אבל בנבראים לא יתכן אלא שהדמיון לרכותו ומפני שהזכיר הכפור והקרח שהם קשים הזכיר שהוא נותן שלג כצמר והוא ממיני התועלת בהשקות את האדמה לפעמים הרבה, והכפור הוא יורד על הרוב בשחר דק דק וצבעו כמו האפר ולכן אמ׳ כפור כאפר יפזר. או שבא הדמיון על הפיזור.
קריאה במקור
מאירי על תהלים · פרק 147 · פסוק 16
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1936
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017734350205171
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4a8282ca1ddf885036cdeedac5dfa07993a67a3b64519d2cd14cc79907102a84