שננו לשונם ר״ל חדדו כלשון הנחש כשרוצה לנשוך שמקבץ לשונו לחדוד אמ׳ שאף הם דומים לו ג״כ להטלת ארס כלומ׳ שזורקים בחדוד לשונם מרה בחבריהם הרעים כמו שהנחש מטיל ארס. וחמת פי׳ ארס כדכתי׳ חמת למו כדמות חמת נחש (תה׳ נח ה) חמת תנינים (דבר׳ לב לג) ועכשוב הוא מין מן המינים הרעים שבנחשים וי״מ אותו עכביש ואינו נראה כי ארס הנחש קשה מארס העכביש. ואמ׳ שתחת שפתיהם חמת עכשוב משל על דבריהם הרעים שהם המזיקות כחוזק הארס. וסלה כלומ׳ כן הוא משפטם כל ימיהם. וי״מ חמת עכשוב תחת שפתימו כי הכועס כעס גדול תצא לפעמים ליחה יורדת על שפתיו ואותה הליחה דמה לארס הנחש.
קריאה במקור
מאירי על תהלים · פרק 140 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1936
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017734350205171
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4a8282ca1ddf885036cdeedac5dfa07993a67a3b64519d2cd14cc79907102a84