ורפאה נפשי ר״ל רפואת גופו מחליו. ומ״מ נראה שכוונתו להעיר את החולה שתהא רוב מחשבתו להצלת נפשו וקרא היצר הטוב דל ע״ד ילד מסכן וחכם ואמ׳ אשרי המתבונן והנותן מחשבותיו עליו תמיד ואז ביום רעה ר״ל לעת המות ימלטהו ה׳ מן השחת וישמרהו ויחייהו רומז על החיים הנצחיים ויאושר בארץ רומז לזה ג״כ כענין לעולם יירשו ארץ. ואל תתנהו ר״ל מיתתו בנפש אויביו ר״ל להיות מיתתו כמיתת הרשעים שהם אויביו, או פירושו שלא יתן נפשו בכלל הנפש המתאוה שהיא מקור כל אויביו ר״ל העונות וזהו ענין רפאה נפשי. ואמרו כי חטאתי ר״ל כי חטאתי ואני צריך תפלה ויש לפרשו כמו אע״פ. ושאר המקראות חוזרים לענין תפלה על רפואת חליו והדבור על האויבים השמחים ברעתו וענין ה׳ יסעדנו כמו שפירשנוהו וכן ואני אמרתי ה׳ חנני הוא תפלה על רפואת גופו ונפשו.
קריאה במקור
מאירי על תהלים · פרק 41 · פסוק 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Jerusalem, 1936
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017734350205171
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4a8282ca1ddf885036cdeedac5dfa07993a67a3b64519d2cd14cc79907102a84