רלב"ג קהלת · פרק 7 · פסוק 13

ביאור דברי הפרשה:
אמר להודיע מעלת כשרון המעשה טוב לאדם שם טוב מבני אדם מהתענוג אשר ישיגהו בשמן הרוקח ויום המות יותר טוב מיום הלידה כי הוא סוף ותכלית לנפש האנושית ובהיות הענין כן אין ראוי שימנע האדם משלמות הנפש או בכשרון המעשה מפני אהבת התענוגים ולזאת הסבה בעינה טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה מפני שהמות הוא סוף כל האדם ובהליכה אל בית האבל תועלת שיתן האדם אל לבו ענין המות ולא תמנעהו אהבת תענוגי עולם מהשלים עצמו בכשרון המעשה ובשלמות המושכלות. ואמר עוד כי אע״פ שהכעס מדה מגונה הנה הוא טוב מהשחוק כי השחוק מושך האדם תמיד אל התענוגים ואין הענין כן בכעס ולזה ייטב לב האדם באופן מה ברוע פנים. ולזאת הסבה בעינה ימצא לב החכמים בבית אבל ולב כסילים בבית משתה. ואמר עוד לבזות תענוגי העולם שטוב הוא לשמוע גערת חכם כי בזה תועלת ללקיחת המוסר מאיש שומע שיר כסילים שאין בו תועלת רק התענוג לבד וזה בי כקול הקוצים תחת הסיר כאשר ישרפו וישחיתו העצים אשר אצלם וידליקום כן שחוק הכסיל כי הוא ישחית הכסיל וזולתו מאשר סביבו וילהיב להבת התאוות ולזה יתבאר שהכעס טוב והשחוק רעה וגם זה הבל הנה העושק יכעוס עליו החכם ויהולל אותו לרוב כעסו אותו ויאבד לב מתנה והוא השכל הנקנה שנתנו לו מושכליו באמצעות החושים והשכל הפועל וזה כי רוב הכעס יהיה סבה מצד טרדתו בו שלא יוכל להשתדל בהשגת הדברים העיוניים או ירצה בזה שהעושר יאבד מהחכם לרוב כעסו עליו הרצון אשר לשכל הפועל לתת לו המושכלות והודעת העתידות להשגחה עליו וזה מבואר בנפשו כי הכעס ימנע מהאדם קבול שפע השכל הפועל. או ירצה בזה והוא הנכון שהחכם אם יאהב העושק והחמס הנה זה יסיר ממנו חכמתו וישימהו הולל בי הטרדות במחשבות המגונות ההם תמנע ממנו בקשת החכמה ויאבד ממנו הרצון אשר לשכל הפועל לתת לו המושכלות. טוב אחרית דבר מראשיתו כי התכלית הוא היותר נכבד שבסבות ובזה טוב להאריך רוחו ולעיין במתון מה שראוי לעשות בדבר דבר ממי שיהיה גבה רוח ויעשה מה שיעשה בזולת עצה וישוב אבל ימהר לעשות העולה על רוחו. אל תמהר לכעוס על הדברים אם לא אחר ישוב והחקירה אם זה דבר ראוי לכעוס עליו כי הכעס הוא תכונה דבקה לכסילים כי הם לחסרון דעתם יכעסו לקטנה שבסבות ויהיה גם כן הכעס דבק להם להמנע התכלית מהם מכל אשר יחשבו לעשותו מפני שלא ידרכו בהגעתו בסבות הנאותות. אל תדאג ותאמר שענין זמנך ודורך רע כאשר יוקש אל הדורות הראשונים כי לא מחכמה אמרת זה כי הזמן מתדמה לחלקים וגדר האדם וענייניו אחדם האלהים אם לא ממה שישתנו ענייני האדם בדור האחר מענייניו בדור האחר מצד ממשלת הכוכבים וזה דבר אין ראוי לדאג עליו. ואפשר שיהיה הרצון בזה אל תתעצל מבקשת השלמות בכשרון המעשה והחכמה כשתאמר להתנצל על אשר לא תתעסק בזה בשלמות כמו שהיו מתעסקים בו הראשונים נשלטות כי הימים הראשונים היו טובים מאלה והיה אפשר להם להשיג מהשלמות יותר ממה שתשיג אתה כי לא מחכמה שאלת על זה ר״ל שאלתך מה היה בימים הקודמים ותאמר להתנצלות שזה היה מצד היות הימים ההם טובים מאלו וזה כי הזמן הוא כאלו מתדמה החלקים וגדר האדם אחד תמיד ולזה הוא מבואר שככחם כחך אם תשתדל בזה האופן הראוי והנה הבאור הראשון הוא יותר נאות לפי מה שאחשוב. טובה חכמה עם שלמות הקנין וזה הוא ממה שנשאר לרואי השמש בי החכמה לא תשלם בזולת שלמות הקנין והחכמה היא תכלית האדם והשארותו כמו שבארנו בראשון מספר מ״י. והנה יתבאר שטובה חכמה עם נחלה כי בצל החכמה ימצא האדם בצל הכסף כי החכמה תעזור לאדם להשיג שלמות הקנין לשתי סבות האחת כי שלמות הקנין הוא מגיע בקלות כשישתדלו בהגעתו בחכמה ובסבות הנאותות והשנית כי מצד החכמה יהיה האדם מושגח ויצליחו קנייניו. כמו שבארנו ברביעי ממ״י ובבאורינו לספר איוב. והנה יתרון דעת החכמה תחיה בעליה חיים נצחיים ותחייהו עם זה החיים הגופיים כי בה יעזר בכשרון המעשה ובהשגת שלמות הקנין לפי מה שיצטרך לו ממנו לעמידת גופו:

ראה את מעשה האלהים והתבונן בו ר״ל במה שפעל באלו הדברים השפלים אשר יתחדש בהם רע כי מי יוכל לתקן את אשר עותו ה׳ יתברך בזאת הבריאה השפלה מצד שלא יכול המקבל לקבל מהטוב שיעור יותר גדול או ירצה בזה ראה את מעשה האלהים ואיך השתדל ה׳ יתברך להשלים החומר השפל ועם כל זה לא נמלט זה החומר מהחסרון כי מי יוכל לתקן עותו ענין החומר ומי שידאג על אלו הרעות ידאג על מה שאי אפשר שלא יהיה וזה ממה שאין ראוי שידאג איש עליו ובהיות הענין כן שכבר יתחדשו בכאן טובות ורעות בהכרח ראוי שתשמח בטוב בהגעתו ותראה אז יום הרעה אשר הוא עתיד להתחדש על זה הטוב ובזה תמלט מהדאגה והמשל שמי שמצא אלף אלפי דינרי זהב ראוי שישמח בהם ויראה בשמחתו בהם אף על פי שהם עתידם שיאבדו ממנו לא יתעצב מפני זה כל ימי החזיקו בהם ולא תהיה לו דאגה כשיאבדו ממנו גם ההפכים עשה ה׳ יתברך אשר הם סבת ההפסד באופן מה וזה סבה שלא ימצא האדם אחריו מאומה כי כל מה שאפשר שיצא לפועל לא יקצר ה׳ יתברך בהמצאתו או ירצה בזה שביום הרעה ראוי שיראה האדם שגם את זה לעומת זה עשה האלהים ר״ל שהוא עושה פעם הדבר ופעם הפכו כדי שלא ימצא האדם אחר בא הרע שום יגון כי מי שידאג על הפקד ממונו דבר ראוי שידאג על מציאותו ואם זה בלתי ראוי לדאג עליו הנה אין ראוי לדאג על הפקדו אבל ראוי לתת תודה על מה שהלווהו ה׳ זה הטוב. את הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אובד בעת היותו צדיק ואולם זה יהיה בסבת סור ההשגחה האלהית כמו שבארנו ברביעי ממ״י ויש רשע שהוא מאריך בעשיית רעתו מזולת שיראה לו עונש וככר התבארה סבת זה ברביעי ממ״י. אל תהי צדיק הרבה ר״ל שראוי שיקח האדם הדרך הממוצעת במדותיו והמשל שמי שיראה שאין ראוי שיזיק בשום צד לאדם וימנע מפני זה מהזיק לאדם הקם עליו להרגו הנה אין זה צדיק במידות אבל הוא רשע באופן מה כי ראוי שישתדל האדם למלט נפשו מהקם עליו גם בנפש הקם עליו או באחד מאבריו. ואל תתחכם יותר מהראוי וזה כי בכאן דברים אי אפשר להשיגם ואין ראוי לו לחקור בהם כמי שיחקור מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור ומה שידמה לזה מהחקירות אשר אין לאדם כח על השגתם. אל תרשע הרבה ר״ל שלא תטה אל הקצה שהוא הרשע יותר מן הראוי כאלו תאמר שלא תזיק לזולתך רק במקום הראוי ואל תהי סכל כי זה יהיה סבה אל שתמות בלא עתך לחסרון דעתך ומיעוט השמרך מהדברים הראויים להשמר מהם כי האדם לסכלותו יוכל לסבב מיתתו קודם בא עתו כמו שיוכל החכם להוסיף על ימיו להדבק השגחת ה׳ יתברך בו. טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידיך ר״ל שתאחז בצדק במקום הראוי וברשע במקום הראוי וטוב להתחכם ולחקור במקום הראוי ולהמנע מהחקירה במקום הבלתי ראוי כי מי שהוא ירא ה׳ יקח הממוצע ויצא בפעולותיו עם כל הקצוות רצוני שפעם יטה אל האחד ופעם יטה אל האחר וזה הוא הממוצע על דרך האמת. ולפי שכבר באר שטובה חכמה עם נחלה ושהחכמה היא סבה לעושר שב לבאר שטובה חכמה עם כשרון המעשה ושהחכמה היא סבה להיות כשרון המעשה באופן שלם ואמר כי החכמה נותנת כח לחכם הראוי בכשרון המעשה לפי העת ולפי המקום ולפי הענין ולפי המקבל ולפי הפועל יותר מהכח שיש לשליטים ברוחם רבים והם אשר הם שלמי המדות כי אם יתקבצו יחד עשרה מהם דרך משל לא יבחרו הראוי בכשרון המעשים כמו שיבחר אותו החכם וזה שלא ימצא בעל שלמות המדות בארץ שלא יחטא בכשרון המעשה לפי שלא ידע בשלמות לבחור הראוי מהבלתי ראוי ואולם החכם יבחר תמיד לפי הראוי ולזה הוא מבואר שהחכמה טובה עם שלמות המדות ושהיא משלמת אותו. גם לכל הדברים אשר ידברו האנשים עליך אל תתן את לבך לחקור בהם ולהשתדל לשמוע הדברים ההם להתרעם עליהם על מה שדברו כנגדך וזה יהיה סבה שלא תשמע קללת עבדך כשיקללך ולא ישיגך כעס על זה כי כעס האדון כשיקללהו עבדו הוא נפלא מאד והנה ראוי שתוותר בזה ולא תקפיד כי גם פעמים ידע לבך אשר גם אתה קללת את האחרים ולזה ראוי שתהיה מיקל ומוותר בזה: והכלל העולה מהדברים הוא ששלמות כשרון המעשה הוא מועיל מאד וטוב ובאר עם זה שההמשך לחכמים עם הצער טוב מההמשך לכסילים עם ההנאה וזכר בזה קצת מוסרים כוללים בענין כשרון המעשה יהיה סבה להסיר מהחכם חכמתו כמו שאמר כי העושק יהולל לב חכם וביאר זה שהחכמה צריכה להשלמת כשרון המעשה וזהו אמרו החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר והם המושלים ברוחם כי החכמה תשים כשרון המעשה בצד היותר שלם ובזה התבאר שכל אחד מאלו השלמויות יעזר בחבירו. ודבר עם זה שטובה חכמה אם שלמות הקנין הוא עוזר להשיגה והוא אמרו טובה חכמה עם נחלה ואחר באר שהחכמה תעזור להשיג שלמות הקנין והוא אמרו בצל החכמה בצל הכסף ובזה התבאר שאלו השלמויות גם כן הם נעזרים קצתם בקצתם. והזהיר עם זה מנטות בכשרון המעשה אל החסידות והקצה במקום הבלתי ראוי שלא יהיה צדיק הרבה אבל ראוי שיטה אל האמצעי במדות לפי מה שישוער בדבר דבר ובזה הזהיר זאת האזהרה בענין החכמה כי אין ראוי שיחקור במה שאין לו פתח יכנס ממנו בהשגתו ולא ימנע מהחקירה בדברים אשר אפשר לו השגתם ולזה אמר אל תתחכם ואל תהי סכל. ואולם בשלמות הקנין לא הוצרך בכמו זאת האזהרה לפי שכבר נתבאר מעניינו שאין טוב בו בעצמו כי אם להיות לעזר לשאר השלמויות וזה הפך המכוון ממנו. וכבר העיר גם כן במה שקדם שאין ראוי שישתדל יותר מן הראוי בשלמות הקנין והוא אמרו אוהב כסף לא ישבע כסף ובאר שאין תועלת בשלמות הקנין מצד עצמו: