אז ותאמר לו וכו׳ יעשו עץ גבוה למען ידעו העולם כי איש חיל הוא ועכ״ז תלית אותו ומשלת עליו. ובבקר טרם שילך אל בית תפלתו להתחנן לפני בוראו אמור למלך כלאחר יד כמי שלא יתעצם בדבר וכמו שאין אתה מחשיבו לכלום זולת להיותו מכוער ונבזה אתה חפץ לתלותו עליו ועבדיך כצאת הדבר מפי המלך יתלהו מיד טרם ימצא עליו מתחנן שלא ימות. ולי אני יצחק נראה לומר כי נבאה ולא ידעה מה נבאה. היא אמרה ובבקר אמור למלך קודם שיעלה עמוד השחר ויעמוד בתפלה לפני בוראו על זה ושמא תקובל תפלתו לכן אמרה ובבקר לפי שנכנסה טינא בלבבה כי באותו המשתה השני יעלה מרדכי בגדולה והמן בעלה יגורש מן העולם ופחדה לגלות מחשבת לבה אליו ובפרט שראתהו עצב לכן אמרה ובבקר קודם שתשבו לשתות ותתעסקו בסעודה אמור למלך ואז ודאי ויתלו את מרדכי מאהבת המל׳ אותך ואח״כ ובא עם המלך אל המשתה שקט ושאנן לב מאין אויבך לפניך.
קריאה במקור
שלום אסתר · פרק 5 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ויטב הדבר לפני המן ולא לפני ה׳ וטרם שתקום עצתה באותה הלילה נדד הקב״ה שינת המלך מעיניו זה דעתי יצחק:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Shelom Ester, Constantinople 1585
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3a912b624935ffceb07ac7db2949cfa4441bb2d6c72b9ee85494c74a43cc07c1