ויבא המלך והמן לשתות עם אסתר י״ל כמה שינויים אשר יש בשתי המשתאות הללו כי אסתר במשתה האחד אמרה יבוא המלך והמן אל המשתה אשר עשיתי לו וכשזימנה להם למשתה הב׳ אמרה אל המשתה אשר אעשה להם ולא אמר לו כראוי לה לאמר מפני כבוד המלך כמ״ש בתחלה ולא להשוות לרשע המן עם המלך. ועוד כי במשתה האחד אמר ויבא המלך והמן אל המשתה אשר עשתה אסתר ובמשתה הב׳ אמר לשתות עם אסתר המלכה ועוד כי לעיל אמ׳ מהרו את המן והכא אמר ויבהילו. אמנם לפי שבמשתה הראשון המלך היה בכעס עם אסתר על אשר באה בלי רשות לפניו לולי שהק״בה נתנה לחן בעיניו ולכן לא רצתה להשוותם ולומר להם ולבטוח על הנס אף כי על האמת שניהם שוים באבד לישראל כמז״ל משל לבעל התל והחריץ ולזה אמרה בשפה רפה כמו שמורה מלת ותאמר. ואמרה אם על המלך טוב שלא יקנא וימלא חמה במה שאו׳ יבוא המלך והמן היום אל המשתה אף שלא עשיתי ביותר מדאי אלא הצריך לו. ודברה שלא לנכח ולא אמרה לך לפי שיהי׳ המלך נבוך על מי אמרה לו אם לו או להמן כי הכל מובן ממלת לו. אף כי כפי רוע פעולתנו היום לדבר איש את רעהו כן שלא לנכח בלשון כבוד אפשר כי לזה אמרה לו ולא לך וזה ח״ו שזאת היתה כונתה אלא כמ״ש כי לאל אנחנו אומרים אתה לך אלא כמ״ש. אמנם אחרי ראותה שנשאה חן בעיניו כעלות יינו בראשו ואמר לה מה שאלתך וכו׳ ומה בקשתך אז הוסיפה להתחבב עוד בעיניו בלשון פיוסים ותחנונים ואמרה אם מצאתי כלומר ודאי מצאתי כמו ואם מזבח אבנים ואם על המלך טוב וכו׳ שלא יקנא גם בזה שאומר יבא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה בידי לפניה׳ וגם פה לא אמרה לכם אלא דברה שלא לנכח שלא ירגיש שמשוה אותו עמו אלא אמרה להם ובטחה כי מתוך האהבה לא ירגיש שמשוהו וגם מהיותו שכור וגבר היין עליו אף שכונתה היתה לנגדו כמז״ל באיש צר ואויב א״ר אלעזר מלמד שהיתה מחוה כנגד אחשורוש בא מלאך וסטר ידה כלפי המן והמלך קם בחמתו עכ״ל. והכרח שלהם מדאמרה איש כי היה די במה שיאמ׳ צר ואויב מדאמר איש אינו אלא שהיתה מחוה כנגד המלך וכונתה לו׳ שעם היותו איש שר וחשוב היה צר ואויב לישראל אלא שהמלאך הושיט ידה לנגד המן ואמרה המן הרע הזה. ואם נדקדק נמצא ג׳ הכרחיות לרז״ל. א׳ אומרה איש. ב׳ היות מלת איש בשופר מהופך כמורה שהפכו פיה ולשונה וגם ידה לנגד המן ולא לאיש שהוא המלך. ג׳ אומרו הזה כמורה באצבע והוא מיותר כי אין המן אחר בעולם לומר שפרט ואמרה הזה. נמצינו למדין שכונתה לרמוז ששניהם היו באותה עצה אלא שהעקר היה המן וזאת היתה כונתה באומרה לו ולהם שלא לנכח כמ״ש. ולפי שחרה למלך על היותה מזמנת להמן עמו ובא המלך שלא ברצון אל המשתה אלא בעבור למלאת שאלת אסתר ולדעת איך יפול דבר עכ״א ויבא שמורה בע״כ כאז״ל בויבא עמלק אמנם במשתה הב׳ אף שבא בע״כ ג״כ שכן אמר ויבא עכ״ז התחזק והתאפק והושיבה בשולחן שתאכל עמם לדעת מה היתה כונתה במשתאות שעשתה ולזמן להמן עמו ובפרט לדעת זרעה כמז״ל שאמרה לו במשתה הא׳ למחר במשתה הב׳ אגלה לך מאי זה עם אנכי מה שלא גליתי את אזניך מיום שלוקחתי עד עתה ולכן בראשונה אמר מהרו לפי שלא היה בכעס עמו אמנם אחר שראה שזימנה המלכה להמן עמו פעמים וראה בחלומו מפלת המן וירד מעיניו שנאמר מהר קח את וכו׳ ע״כ כתיב ויבהילו וכו׳ זה הנר׳ לע״ד יצחק.
קריאה במקור
שלום אסתר · פרק 7 · פסוק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Shelom Ester, Constantinople 1585
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3a912b624935ffceb07ac7db2949cfa4441bb2d6c72b9ee85494c74a43cc07c1