במדרש רבה בפרשה זו וזה לשונו ראו קרא ה' בשם בצלאל הדא הוא דכתיב ואל מי תדמיוני ואשוה א"כ יאמר קדוש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה בזכות ואלה שמות בני ישראל וכו' עד כאן לשונו. ותמוה מאד דמוסיף תיבת א"כ הא בהפסוק לא נכתב כלל תיבה זאת ועיין במתנות כהונה. ויש לפרש דהנה איתא במדרש דכל מקום שפקרו המינים תשובתם בצידם לדוגמא כתיב אלקים קדושים הוא לשון רבים ותשובתו בצידו מי כתיב הם הוא כתיב. וצריך לתרץ למה באמת נכתב בלשון רבים. יש לומר דקאי על ישראל שהם קדושים בזכות זה אלקים של קדושים. וזה שאמר המדרש ואל מי תדמיוני ואשוה שאין להקב"ה שום דמיון דהוא יחיד ומיוחד. והשתא מתמה המדרש א"כ יאמר קדוש ולמה אמר קדושים בלשון רבים. ועל זה מתרץ שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה בזכות ישראל שהם קדושים וקאי זאת על ישראל:
קריאה במקור
חנוכת התורה · סימן 100
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://beta.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001091549/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 54023fdd6f7d0ca84d11a441a241e4f2e2a563745621d873916a1ca00e3d12a6