פרשת תשא
איתא בילקוט בפרשה זו בשם המכילתא וזה לשונו ויאמר ה' אל משה לאמר ואתה דבר אל בני ישראל לאמר וגו' לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח וכו' אך את שבתותי תשמרו למה נאמר לפי שהוא אומר לא תעשה כל מלאכה אין לי אלא דברים שהם משום מלאכה דברים שהם משום שבות מנין תלמוד לומר את שבתותי תשמרו להביא דברים שהם משום שבות עד כאן. והנה כל העובר בתומם ויתמה תמיהות הרבה. חדא למה דוקא במצוה היה זו משה רבינו עליו השלום צריך לומר בעצמו. וביותר קשה בסוף דברי הילקוט מנלן למידק מן הקרא את שבתותי תשמרו לאסור שבות. ויש לומר דמסקנת דברי הילקוט פירושי קמפרש למאי דאמר מתחילה. ועתה הסכת אזנך ושמע. דהנה ידוע דהקב"ה ברא את העולם במאמר פיו כמה דאת אמר בדבר ה' שמים נעשו. אם כן על כרחך צריך לומר מה ששבת הקב"ה בשבת היה מן אמירה. לפי זה אתי שפיר דבעל הילקוט דייק מדכתיב את שבתותי תשמרו דהיינו שבת שלי דאמר הקב"ה כמו שאני שמרתי את השבת מן אמירה כן אתם תשמרו את השבת אף מן אמירה. אם כן שפיר נשמע מכאן איסור אמירה לעכו"ם שיעשה מלאכה. נמצא לפי זה מבואר שפיר תחילת דברי הילקוט. ואתה דבר אל בני ישראל אך את שבתותי תשמרו לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח. דבשלמא גבי משה בעצמו שהשכינה היתה מדברת מתוך גרונו היה יכול לומר את שבתותי ויהיה נשמע גם כן איסור שבות דאמרינן הפירוש כנזכר לעיל השבת שלי. אבל אדם אחר אינו יכול לומר את שבתותי דהא יהיה המשמעות על השבת של אותו המדבר אם כן לא יהיה נשמע מזה איסור שבות. לכן בעל כרחו היה משה בעצמו הוכרח לומר זאת כדי שנשמע איסור שבות כנזכר לעיל:
איתא בילקוט בפרשה זו בשם המכילתא וזה לשונו ויאמר ה' אל משה לאמר ואתה דבר אל בני ישראל לאמר וגו' לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח וכו' אך את שבתותי תשמרו למה נאמר לפי שהוא אומר לא תעשה כל מלאכה אין לי אלא דברים שהם משום מלאכה דברים שהם משום שבות מנין תלמוד לומר את שבתותי תשמרו להביא דברים שהם משום שבות עד כאן. והנה כל העובר בתומם ויתמה תמיהות הרבה. חדא למה דוקא במצוה היה זו משה רבינו עליו השלום צריך לומר בעצמו. וביותר קשה בסוף דברי הילקוט מנלן למידק מן הקרא את שבתותי תשמרו לאסור שבות. ויש לומר דמסקנת דברי הילקוט פירושי קמפרש למאי דאמר מתחילה. ועתה הסכת אזנך ושמע. דהנה ידוע דהקב"ה ברא את העולם במאמר פיו כמה דאת אמר בדבר ה' שמים נעשו. אם כן על כרחך צריך לומר מה ששבת הקב"ה בשבת היה מן אמירה. לפי זה אתי שפיר דבעל הילקוט דייק מדכתיב את שבתותי תשמרו דהיינו שבת שלי דאמר הקב"ה כמו שאני שמרתי את השבת מן אמירה כן אתם תשמרו את השבת אף מן אמירה. אם כן שפיר נשמע מכאן איסור אמירה לעכו"ם שיעשה מלאכה. נמצא לפי זה מבואר שפיר תחילת דברי הילקוט. ואתה דבר אל בני ישראל אך את שבתותי תשמרו לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח. דבשלמא גבי משה בעצמו שהשכינה היתה מדברת מתוך גרונו היה יכול לומר את שבתותי ויהיה נשמע גם כן איסור שבות דאמרינן הפירוש כנזכר לעיל השבת שלי. אבל אדם אחר אינו יכול לומר את שבתותי דהא יהיה המשמעות על השבת של אותו המדבר אם כן לא יהיה נשמע מזה איסור שבות. לכן בעל כרחו היה משה בעצמו הוכרח לומר זאת כדי שנשמע איסור שבות כנזכר לעיל: