פני דוד · בראשית · לך לך · פירוש 13

וַיֵּצֵא מֶלֶךְ־סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת־כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת־הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ־אֶל־עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ:

וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן; וְהוּא כֹהֵן, לְאֵל עֶלְיוֹן.

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-סְדֹם, אֶל-אַבְרָם: תֶּן-לִי הַנֶּפֶשׁ, וְהָרְכֻשׁ קַח-לָךְ.

יש לדקדק אמאי הכתוב הכניס בין הדבקים ענין מלכי צדק הי"ל לסיים ענין מלך סדום ואחר זה יאמר ענין מלכי צדק או יאמר ענין מלכי צדק ברישא ואחר יאמר ענין מלך סדום ושמעתי משם מהר"ר שבתי נאג'ארה כי מלך סדום ידע מנדיבות אברהם כמו שהיה מפורסם בכל העולם ולכן סבר כי לאיש כמוהו נדיב נדיבות אין לשאול ממנו שום דבר כי הוא לבדו יעשה ומשו"ה יצא לקראתו לבד והחריש לבלתי שאול לו מאומה לראות אם הוא מעצמו יאחז צדיק דרכו ונדיבות לבו לב טהור. ועמד שם משתאה מחריש לדעת מה יעשה אברהם אבינו עליו השלום מעצמו. אדהכי והכי אתא מלכי צדק וראה שאברהם אבינו עליו השלום נתן למלכי צדק מעשר מכל הרכוש ובזה גילה בדעתו שרוצה לזכות בכל ועביד עובדא בנפשיה. אז אמר מלך סדום נפל פיתא בביר' והשתא שבקיה לנדיבותיה לכן שאל לפחות תן לי הנפש ע"כ דבריו. ואפשר לסיים הכתוב ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי וכו' דאברהם אבינו עליו השלום הרגיש בכל זה דמלך סדום לא דיבר בתחילה וכו' וא"ל הרימותי ידי וכו' כלומר לא העמקת בענין דהגם שאני נדיב איני רשאי לותר חלק ה' בדבר שאני זוכה ולזה הרימותי ידי לשון תרומה כמשז"ל ואחר כך במה שנוגע לי אני רשאי בשלי אם מחוט וכו' שאני אשלם לך הכל, גם המעשר שנתתי בלעדי אשר אכלו הנערים, וכו' אבל המעשר עשיתי חובתי לה'. ואני אשלם: