פני דוד · דברים · האזינו · פירוש 7

שמעתי במ"ש בסנהדרין דף ל"ט דא"ל ההוא מינא לרבן גמליאל הנוטע אזן היוצר עין ח"ו שתי רשויות וא"ל ובשעת מיתה כלן נתפייסו וז"ש אני אני הוא ואין אלהים עמדי והראיה דאמית ואחיה מוחץ ורופא ואין מידי מציל ואי ס"ד תרי היאך אפשר שתמיד כלן יתפייסו אלא מוכרח אני אני הוא ואין אלהים עמדי ע"כ שמעתי:

ואפשר לפרש אני אמית לסט"א ואחיה לניצוצות הקדושה הנטמעים שם. וכי תימא מעיקרא מאי סבר שהיה כח לסט"א לטרוף טרף אדם אכל היא הנשמה הקדושה והתורה והמצות. לז"א מחצתי ואני ארפא כל זה בעבור שיהיה שכר ועונש מחצתי לרשעים לפרוע עונותיהם ואני ארפא אם ישובו. ואין מידי מציל דבסוף הסט"א לוקה חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם. ואתם בני אדם אינכם יכולים לסבול דחייכם קצרים. אמנם חי אנכי לעולם והכל גלוי לפני אשר יהיה באחרית הימים:

ועוד אפשר לפרש מחצתי ואני ארפא במ"ש בח"מ סי' ת"ך דהחובל לא מצי לומר לנחבל אני ארפאך והטעם אמרו בש"ס דדמי עליה כאריה וזה בין אדם לחבירו אבל ח"ו לצד עילאה מי פתי העז איש רשע לומר כן דאי לא מתרצה הנחבל להתרפאת ממנו תצא רוחו הוא ימות באין מרפא וז"ש מחצתי ואני ארפא אף שאני מחצתי אני עצמי ארפא ולא שייך דמי עלי כארי' דאין מידי מציל. ובזה יתבאר פ' ירמיה סימן י"ו רפאני ה' וארפא וכו' כי תהלתי אתה במ"ש מרן בב"י והרב פרישה שם דיש טעם אחר דאסיא דמגן מגן שויא ושייך נמי להיכא שאומר החובל אני ארפאך וזה שאמר רפאני ה' וח"ו לא שייך אסיא דמגן אלא וארפא כי רפואתך רפואה. וכי תימא איכא טעם דמי עלי כאריא ארבא לז"א כי תהלתי אתה וח"ו לומר כלפי מעלה הכי ותהי להפך כי תהלתי אתה: