פני דוד · במדבר · מטות · פירוש 10

לכפר על נפשותנו. כתב בספר פענח רזא הנז'. תימה למה הוצרכו לכפרה והא במלחמה הותרה יפת תואר. ושמא קלקלו בביאה שניה. ועי"ל דלא הותרה יפ"ת עד בואם לארץ וכו'. וה"ר שמעון תירץ כיון דמלחמות מדין על זנות לא הותרה בזנות ועי"ל דלפי הסברא לא יהיה יצרם תקפם וכו' אלא שאין אפט' לעריות לכן הוצרכו כפרה א"נ בשביל כך היה לאסור באמת כאן אף יפ"ת עכ"ל וק' על הרבנים הנזכרי' ועל כל התירוצי' שהרי אמרו בשבת דף ס"ד אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו [וכן כתב רש"י בפירוש החומש לכפר על הרהור הלב ומפורש בתרגום המיוחס ליונתן דלא חטאו ע"ש באורך]. והרי מפורש שלא היה עבירה כלל אלא שזנו עיניהם וכו' ועמ"ש התוס' שם ודוק:

זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.

זה הדבר. מיעוט הוא שהחכם אומר בלשון התרה ובנדרים נפקא לן מלא יחל הוא אינו מחל אבל אחרים מחלין לו. כן כתב רבינו ישעיה הראשון בנימוקיו (כתב יד). ועיין מה שכתבנו בעניותנו בספרי הקטן ראש דוד פ' ואתחנן סוף דף קמ"ב בס"ד: