העמק דבר על בראשית · פרק 3 · פסוק 16

עצבונך. אין הפי׳ מלשון צער אלא מלשון יגיעה כמו בכל עצב יהיה מותר. דאע״ג דבגמ׳ ברכות פ״ד פירשו מלשון רוח נכאה ומצטער מ״מ ברבה בראשית פ׳ פ״ט פירשו חז״ל מלשון יגיעה וה״פ עצבונך יגיעתך שתהי יגע ועמל כמו דכתיב באדם בעצבון תאכלנה. אלא באשה העמל אינו משום פרנסה שהרי בעל מפרנסה אלא בטבעה לשמש לבעל או להיות עמל׳ להשיג תכשיטין וכדומה:

בעצב תלדי בנים. נכלל בזה גם לידה גם הגידול יהי ברוב עמל והכי פירש הספורנו:

ואל אישך תשוקתך. לפי הפשט האשה משתוקקת תמיד שתהא נושאת חן בעיני אישה. וזהו דיוק לשון אל אישך. והכי פי׳ חז״ל בב״ר פ״כ. ד׳ תשוקות הן אין תשוקתה של אשה אלא לאישה. אין תשוקתו של יצה״ר אלא לקין וחבריו. והפי׳ בזה שהוא משתוקק שהם ילכו אחריו. אין תשוקתו של גשמים אלא על הארץ פי׳ שתהא הארץ נהנה ומרוה מגשמים. ואין תשוקתו של הקב״ה אלא על ישראל שיהא המה הולכים אחריו כך בזה מובדל האיש מן האשה. האיש אינו חושש שיהא נושא חן בעיני אשתו והאשה כל מעיינה שיהא האיש נוח ממנה וא״כ היא טפלה אליו:

והוא ימשל בך. אע״ג שהיא משתעבדת בחנם מכל מקום הוא המושל: