העמק דבר על בראשית · פרק 46 · פסוק 34

אנשי מקנה היו. אינם צריכים לבזות א״ע ולומר שהם רועי צאן עתה שהרי כבר ידע פרעה מדבר יוסף:

ועד עתה. שירדנו ממעמדנו:

גם אנחנו. שאנו ירודים אבל היינו במעלת אנשי מקנה:

גם אבותינו. שהיו אנשים גדולים כל ימיהם:

בעבור תשבו וגו׳. הזהירם שלא יבקשו בפירוש לשבת בארץ גושן. שלא יהיה מוקשה בעיני פרעה מאין ידעו טיב ארץ גשן והלא עדיין המה בית יוסף אלא ממילא תשבו בארץ גושן שמעצמו יצוה פרעה כן:

כי תועבת מצרים וגו׳. ולא ירצה להושיבכם במקום עיקר הישוב. כך עלה בדעת יוסף לסבב הדבר להגיע לתכלית המבוקש לשבת בדד. אע״ג שיהיה באופן שיהיו אחיו ובית אביו לבוז מחמת זה בעיני פרעה. מ״מ הכל כדאי כדי להגיע לזה התכלית הנחוץ לשמירת קדושת ישראל. והי׳ עיקר רצון יוסף לומר לפרעה לשון באו אלי. כדי שיהא רואה אם יקפיד פרעה על אמרו שבאו לצרכו אז יבאר כונת דבריו אלה שבאו לביתו. וא״כ לא יהא יכול לבקש לא הוא ולא אחיו ישיבת גושן. אלא באופן שיהא ענינם מתועב בעיני פרעה וירחיקם פרעה ויושיבם בגושן. ואח״כ מספר הכתוב כי הקב״ה היסב את הענין שלא היו מגיעים לזה משום בזיון אלא בדרך כבוד כאשר יבואר: