העמק דבר על בראשית · פרק 24 · פסוק 8

ואם לא תאבה האשה. אחר שתקדש אותה.

ללכת אחריך. למדינה שלא ידעה מעולם אלא אחריך.

ונקית משבועתי זאת. של לקיחת אשה. כי אתה עשית את שלך:

רק את בני לא תשב שמה. אין הכונה שלא ישב בפועל את יצחק לשם כי היאך יביא אותו בע״כ. אלא הכונה שלא יפרש בשעת קידושין ע״מ שיבא יצחק לשם ונמצאו כשיסרב אח״כ בדבר יהי׳ חילול ש״ש ויאמרו דשינה מתנאו. דסבורים שמסתמא העבד מדעת רבו התנה. ותו דבזה תהיה מותרת לאחר. אחר שלא יקיים יצחק את התנאי. אלא לא יפרש כלל וילך לו. והאשה בע״כ תהי יושבת עגונה עד שתבא ליצחק. ואע״ג דבב״נ לא נהגו דיני קידושין רק בעולת בעל. מכ״מ מי שהיתה מיועדת ליצחק נהגו בה מנהג ישראל שהרי למדין מכאן דיני אירוסין לשיטת תלמוד דילן כתובות פ״א. ולשיטת הירו׳ שם שהיה ברכת נשואין ע״כ הי׳ קנין אליעזר עמה כעין חופה אע״ג שלא בעלה וכדת ישראל. וע׳ מש״כ הרמב״ן פ׳ אמור בפ׳ מגדף הוכחה לזה מדאי׳ בקידושין די״ח ודלמא ישראל מומר שאני. איך שאברהם הזהיר אותו לקשרה ליצחק וממילא תהי מוכרחת ללכת אח״כ והדבר מובן שאם יפרש בשעת קיחה שתצא לא״י יותר טוב. וכן ראה אליעזר שההצלחה מפזזת לפניו והי׳ בטוח שגם ע״ז האופן יתרצו: