ויאמר יוסף. הי׳ ראוי לפתור בלשון עז. כי דבר ה׳ הוא נחוץ לשמוע וכ״כ בסמוך אשר דברתי אלא משום כבוד המלך השפיל קולו כמו שאומר בקר רוח. אבל אח״כ אמר אשר דברתי שאינו אמירה אלא דבור:
קריאה במקור
העמק דבר על בראשית · פרק 41 · פסוק 25
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
את אשר האלהים עשה. ביאר בראשונה על שהחרטמים לא ידעו הפתרון. וכ״כ בספורנו. וביאר הענין. דכל החלומות צודקים. המה באים מחמת שבעל החלום יודע מהנשמע מאחורי הפרגוד והוא מודיע להאדם והחרטמים יודעים ע״י שדים מה שנא׳ למעלה ג״כ מאחורי הפרגוד ובזה יודע לפתור והודיע יוסף שזה החלום אינו אלא נבואה מה׳ כמו דכתיב ויבא אלהים אל אבימלך. אל לבן. אל בלעם. אלא דשם ההגדה גלויה וכאן הי׳ במשל. כמו נבואה ממש שבגלוי יש בא במשל. מעתה אחר שהוא דבר האלהים שוב אין ידיעה מזה להחרטמים כ״א מי שיש בו רוח האלהים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 1 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: e956484e70d96cbe92b909619494086f62b03e7ec5410ba50c91da8b6fd56fe3